אסתר

היא יושבת מולי.

אישה בת 88.

אישה יפה, נעימה, חייכנית.

 

"עברתי את המחנות,

עברתי את אושוויץ,

את קפריסין,

האנגלים,

הגרמנים.

כל בני משפחתי פרט לאחותי הגדולה, נספו במחנות,

בעלי אהבת נפשי, עמו חייתי 45 שנה, נפטר לפני שנים...

עברתי הרבה בחיים... ותמיד נשארתי אופטימית.

 

האופטימיות היא הכוח המניע של החיים. היא זו שנותנת את הטעם.

אני נהנית מהדברים הקטנים של החיים. מפרח פורח, מציפורים בשמיים, משיחה עם אדם קרוב, מספר טוב, הצגה, סרט, הליכה רגלית באוויר החופשי, מהגשם, מהבנות והנכדים שלי...

ההנאות הקטנות של החיים, הן אלו שנותנות את המשמעות לחיים, הן אלו שנותנות את הכוח, את השמחה. זה כל העניין. זה כל הסיפור.  

איך אומרים את זה? כשרואים את החצי המלא של הכוס? זאת אני..."

 

היא יושבת מולי ואנו משוחחות.

בד"כ אנו צועדות. שעה הליכה בשבילי היישוב, בשדות שסביבנו. היא אוהבת לצעוד, אני אוהבת לצעוד, וכך אנו מעבירות שעה בשבוע ביחד, בהנאה מרובה של שתינו.

הפעם יש סערה בחוץ ואנחנו נפגשות בביתה.

 

היא מספרת את הסיפורים שלה, אני מקשיבה, ואין גבול לזמן ולפעמים בהם אני יכולה להקשיב שוב ושוב לסיפורים שלה.

 

היא מלאת חיוניות, ממוקדת, פתוחה לעולם, מלאת ידע ותובנות, עם כושר פיזי מעורר השראה, אוהבת אדם, מאמינה בבני האדם.
ואנו מדברות, משתפות בסיפורים, בדעות, משוחחות על רגעים קטנים, על רגעים גדולים, על דברים ברומו של עולם, על החיים. מדברות וצוחקות ביחד.

היא צוחקת הרבה. צחוק עליז, צחוק שמח, צחוק שבא מעומק הלב, צחוק של אישה שהחיים באו מולה במלוא עוצמתם והיא יכלה להם, נצחה אותם והמשיכה הלאה, בנתה לעצמה חיים, הקימה משפחה לתפארת, רכשה מקצוע, חוותה חיים מלאים בעניין, באהבה, בשמחה והנאה מהדברים הקטנים והגדולים של החיים. חיים מלאים.

 

ואני יושבת מולה, שותה את מילותיה, את חיוכה, את צחוקה העליז. רוצה לאצור בתוכי את כל הטוב הזה. לספוג ממנה את המילים, האופטימיות, הלב הפתוח, השמחה שבלב.

אני יושבת מולה ומודה על שנפגשנו. על שבחרתי דווקא בה, מכל האחרים.

 

שעה בשבוע, שלרוב נמשכת יותר.

שעה בה אני באה לתת ומוצאת את עצמי מקבלת ונטענת, בכל פעם מחדש.

ובכל פעם כשנפרדות היא אומרת לי: "תודה שבאת. תמיד כל כך טוב לי איתך. אני אוהבת אותך ושמחה שאת באה אלי".

והכוֹס שלי מתמלאת עד גדותיה. אין חצי ריק וחצי מלא. הכל מלא.

צילום: אפרת סטרטינר

 

_ _ _ _ _

אהבתן את הפוסט? הוא נגע בכן? גרם לכן לחשוב?

כל חברת קהילה שכותבת ומעלה את תמונותיה, למעשה נחשפת כדי לדעת את עצמה טוב יותר, דרככן.
אנא קחו את הזמן וכתבו לה פידבק מכל הלב!

בתודה, מערכת נשים מצלמות :-) 

* כדי לכתוב תגובה עליכן להיות חברות אתר, הרשמו כאן

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות