ראיון עם רוני קנטור - על קהילת מידברן

לרוני קנטור הייתה וישנה פינה בלב שלי ששמורה רק לה. 
החברות בינינו נרקמה לה אי שם בתיכון חיפאי די מרובע, ונדמה לי שהיה לשתינו די ברור שאנחנו בתוך קופסה וחושבות וחולמות מחוצה לה.
בתום התיכון כל אחת התעופפה למסעותיה שלה, ובלב שלי נשאר כסא ריק עם פתק 'שמור', עבור החייכנית ההיא מעתלית, עם הניצוץ בעיניים, שהעבירה לי פתקים קורעים מצחוק בשיעורי מתמטיקה והרגשתי איתה אחות.
בחלוף השנים שמעתי על מותג האופנה הויטג'ית שהיא יצרה והתפעלתי, והיא שמעה על 'נשים מצלמות' ואמרה שאפו... אבל הכסא הריק ההוא שבלב התמלא שוב רק בחודש האחרון, כשהתגלה לי שהיא סמנכ"לית עמותת מידברן.
והייתי פשוט חייבת חייבת לדבר איתה.
 

היי רוני אהובה :-) תודה על המוכנות להתראיין לקהילת נשים מצלמות! ספרי לנו קצת על תפקידך בכוח הקהילתי שמרים את ה'מידברן' - מה תרומתך לקהילה ואיך התגלגלת לתפקיד זה?

התגלגלתי לקהילה לפני מספר שנים. הגעתי לכמה אירועים ספונטניים עד שלפני שנתיים הגעתי לערב ההתנעה של מידברן 2014, האירוע הרשמי הראשון של הקהילה.
באותו ערב הבנתי שאני רוצה לעשות כל שביכולתי על מנת שיתקיים בארץ אירוע כזה.
מאז אני מתנדבת בעמותת מידברן. מה זה אומר? שעליתי על רכבת ההרים הכי מרגשת שיצא לי לעלות עליה.
התחלתי לנהל את ערוץ הפייסבוק של הקהילה כחלק מצוות תקשורת מלא באנשים מוכשרים.
ברגע שמתחילים לנסח את קולה של הקהילה, צריכים לזקק את המהות.
שם גיליתי עולם שלם ו...התמכרתי.
התמכרתי לעשייה ולבינה האינסופית שיש בתרבות הברנינגמן.
מצאתי משפחה שמורכבת מאנשים מוכשרים, מיוחדים ואמיצים.
כיום אני חברה בועד המנהל של מידברן וחלק מצוות ההפקה של האירוע.
 

מידברן
צילום: בן קלמר


את קוראת למידברן 'בית'. מה הופך את ההתרחשות הזו לבית שלך?

בשבילי מידברן זה בית, כי לקחתי חלק בהפיכתו למה שהוא.
וזו בדיוק החוויה של כל אחד מהמשתתפים – כל אחד לקח חלק בהפיכת העיר הזו למה שהיא.
כל אחת ואחד מהמשתתפים תרם משהו, נתן משהו ממנו.

האחד – הקים גדר, השני – חילק קרטיבים סתם כי בא לו. השלישי – חייך אליך בדיוק ברגע הנכון.

מידברן
צילום: דותן ברק

בעיניי אחד הדברים המרשימים בקהילת 'מידברן' הם עשרת העקרונות שלה. ספרי לנו על כמה מהעקרונות הקהילתיים (2-3) שאת הכי אוהבת במידברן, שאת הכי מתחברת אליהם. האם את מרגישה שאת מצליחה לחיות את העקרונות האלה גם ביום יום? או שהמידברן הוא זה שנותן לך לחוות אותם?

זו שאלה קשה! כי עשרת העקרונות הם הכי טובים כשהם ביחד...
רק כשהם מתקיימים בו זמנית, קורה הקסם.
אבל אם אני חייבת לבחור אז –

הכללה מוחלטת – כל אחד יכול להיות חלק ממידברן. אנו מכבדים ומקבלים בברכה כל אדם זר. אין דרישות מקדימות להשתתפות בקהילתנו.
זה עקרון כל כך יפה ומדויק. אני בהחלט משתדלת ליישם אותו ביום יום.
מבחינתי זה אומר לא להיות שיפוטית כלפי מישהו, לבוא נקייה לכל אינטראקציה.

גיפטינג - מידברן מוקדש להענקת מתנות. ערכה של מתנה הוא בלתי מותנה. הענקת מתנה אינה מותנית בקבלה או בהחלפה של דבר-מה שווה-ערך.
לתת לשם הנתינה עצמה. לעשות למען העשייה. בברנינגמן הראשון שלי הבנתי כמה עוצמתית היא ההימצאות במרחב שאין בו כסף ושכל מה שקורה בו הוא חופשי, מונע מתוך רצון לתת בלבד.
זה כמו לשים לרגע משקפיים ולקלוט שכל מי שמסביבך, הוא הזדמנות. אם יש משהו שנראה לך שהוא צריך כרגע פשוט תן לו. משהו לשתות, אוזן קשבת, שרשרת שהכנת או מילה טובה.

לא להשאיר עקבות - קהילתנו מכבדת את הסביבה. אנו מחויבים שלא להשאיר עקבות לפעילותנו בכל מקום בו אנו מתכנסים. אנו מנקים אחרינו ושואפים להשאיר מקומות במצב טוב מכפי שמצאנו אותם.
ביום הקיפול, עמדתי וסיננתי את החול שנותר במחנה שלנו.
הייתה לנו בריכת פופקורן במחנה וכחלק מעיקרון ה"לא להשאיר עקבות", לא רצינו להשאיר פופקורן מאחורינו.
מנקים הכל. ומחזירים את המדבר אף נקי יותר.
זה עקרון שמאוד פשוט ליישם ביום יום – להיות אחראי על הזבל שאתה מייצר ולנסות לצמצם את הנזק.

מידברן
צילום: דותן ברק

הרבה מחברות הקהילה שלנו הן נשים שלא מורגלות בתנאי שטח קיצוניים, וזה מרתיע. מה היית אומרת ל'בתולות' מידברן שכמותנו?

שיש מלא אבק. קר בלילה. חם (מאוד!) ביום.
לגמרי תנאי שטח, אבל פגשתי מעטים שלא הצליחו להסתדר עם זה.
בשנתיים האחרונות הגעתי למידברן עם בן בן שלי, שהיה בן שמונה חודשים במידברן 2014 ושנה ושמונה במידברן האחרון.
פני השטח כל כך יפים וסוריאליסטים, עם שקיעות וזריחות, מדבר ורוחות, חווית בראשית.
מבחינתי, ברגע שמגיעים לשם – התנאים מדוייקים.
 

צילום רגיש ומכבד הוא דבר שמאוד יקר לליבנו. ספרי לנו קצת על כללי הצילום במידברן ומדוע הם שם? האם ישנה חוויה של שמירה על כללים אלו בפועל? 

אחד מהעקרונות במידברן הינו ביטוי עצמי רדיקלי. ביטוי עצמי נובע מתוך הייחודיות של הפרט והבחירה האישית שלו כיצד לבטא את עצמו. ביטוי עצמי יכול לבוא לידי ביטוי בלבוש מסוים, בהתנהגות מסוימת ובכל דבר שהפרט מחליט להביא למידברן כמתנה.
כאשר אדם מבטא את עצמו, עליו לעשות זאת באופן אשר מכבד את זכויותיו וחירויותו של הנמען.

מידברן הינה מרחב מאפשר ובלתי שיפוטי, וההימצאות במרחב כזה מייצרת חופש, בחינת גבולות, תעוזה ושינוי מהותי באופן שבו אנו רגילים להסתכל על דברים.
זה נשמע מופלא, אני יודעת... אך נוכחותם של צלמים באירוע ושימוש במצלמות ובסמארטפונים על מנת "לתפוס את הרגע" הופכים את נושא הביטוי הרדיקלי למורכב. תתארו סיטואציה בהן אתן לובשות משהו שלא הייתן לובשות ביום יום או בוחרות לעמוד על במה ולשיר או מחליטות שהיום בא לכן להיות מישהי אחרת, לכמה שעות ולראות איך זה מרגיש? ופתאום מתגנבות לכן לראש מחשבות מעכבות: "מה אם מישהו יצלם אותי ככה?" "מה אם התמונה תתפרסם בפייסבוק ויתייגו אותי?" "מה אם מטופל שלי יראה אותי ככה?".
 
אנו עושים מאמצים כבירים על מנת לאפשר לכל המשתתפים להרגיש שהם נמצאים במרחב בטוח ומצלמות, בדרך כלל ללא כוונה, טורפות את הקלפים.
המשתתפים מתבקשים עם רכישת הכרטיס לצלול לעולם המיוחד של מידברן ולקרוא את "מדריך ההישרדות" אשר מכיל את כל מה שצריך לדעת לקראת האירוע.
הקווים המנחים מבחינת צילום – על הצלם לקבל את הסכמתו המפורשת של כל מצולם בטרם מצלמים אותו (כן, לשאול לפני!), אחרי שצילום יש להראות למצולם את התמונה והוא רשאי לבקש שתמחק אותה וכמובן שכל הצילומים מיועדים לצרכים אישיים ואין להפיץ אותם בשום אופן.

הכללים הללו משאירים את האחריות כולה אצל הצלם, אשר צריך להיות רגיש, להפעיל שלל שיקולים ולהשתתף באירוע כמו כל שאר המשתתפים האחרים.
הצלם אינו עומד מהצד ומתעד והמשתתפים אינם מושאים לצילום בלבד, על הצלם לתקשר עם המצולם, לקבל את הסכמתו, וכמובן שאנו ממליצים ומבקשים מצלמים להימנע משימוש בעדשות ענקיות ובלבוש של צלם אלא להיטמע ולהיות חלק על מנת לשמור על המרחב הבטוח והחופשי שאנו יוצרים עבור כל המשתתפים.

השנה, עם צמיחה מרגשת במספר המשתתפים באירוע, ניכר היה שלא כולם שומרים על הכללים. התקשורת גילתה עניין רב באירוע, הגיעו צלמים אשר עברו הדרכות מטעמנו אך גם צלמים רבים שהגיעו והתנהגו כמו... צלמים.

שמעתי לא מעט קולות שהתרעמו על כך ואנו בהחלט הולכים לעשות שיעורי בית בנושא ולמצוא פתרונות טובים יותר לשנים הבאות.

מידברן
צילום: דותן ברק


מתוך כל החוויה העצומה שחווית שם במידבר... ספרי לנו על רגע אחד או שניים שהיו הכי משמעותיים עבורך. 

אני עדיין מעכלת את החוויות מהשנה הזאת...
השבועות שלפני האירוע היו מורטי עצבים.
הייתה תחושה של מאבק, של לדחוף עגלה כבדה מאוד במעלה ההר וההתנהלות מול הרשויות הייתה קשה ומאתגרת. לקח לי כמה ימים לקלף מעלי את השכבות ובאמת להיות נוכחת באירוע. זוכרת רגע אחד ספציפי, אחרי שנפתחו שערי האירוע.
הלכתי רגע הצידה, התיישבתי על הריצפה והסתכלתי סביבי.
ראיתי אנשים חופשיים, מאושרים, משוחררים, שמחים.
הכל היה כל כך צבעוני ומדוייק ובאותו רגע הבנתי שזה קרה. שמידברן קמה לחיים והיא יותר מוצלחת ויותר יפה מכל מה שיכולתי לדמיין.
הרגשתי ששלפו אותי מתוך ייאוש גדול (יומיים לפני עוד לא ידענו מה יעלה בגורל האירוע) לתוך שמחה עצומה ופשוט התפרקתי בבכי.

בכי שפירק את כל הקושי ובירך על כל מה שיש.
חבר טוב בדיוק הופיע ובכה יחד איתי... ניגבנו את הדמעות ורצנו לתוך קאמפ הרדיו, שם הופיע בספונטניות הרכב מוזיקאלי משוגע שמסביבו התפתחה מסיבה.

זה היה הרגע שלו חיכיתי. הכל השתחרר והתחלתי לחוות את מידברן כמשתתפת, וכמשתתפת... קורים דברים מופלאים.

מידברן
צילום: גיא ליבוביץ'

ושאלה אחרונה וחשובה - למה בעצם שורפים את מיצגי האמנות במידברן? האם את יכולה לספר לנו מה מייצג עקרון השריפה? ואיך את באופן אישי חווית את העוצמה הזו? מה היא חוללה בך?

עקרון השריפה מייצג עבור כל אחד דבר אחר.
לא כל המיצגים נשרפים וזה לגמרי נתון לבחירתו של יוצר המיצג האם לשרוף אותו או לא.
יש שני מיצגים מרכזיים במידברן שתמיד נשרפים – MAN&EVE  הפסל המרכזי אשר נשרף יומיים לפני סיום האירוע והמקדש, המקום שאליו באים על מנת לחפש שקט, השלמה, ריפוי ונשרף למחרת.

מידברן
צילום: אביעד פוקס

השריפה עבורי היא סמל לזמניות וארעיות. מידברן היא עיר זמנית אשר קמה במדבר ומתקיימת במשך חמישה ימים בלבד. ההתכוננות אליה אורכת שנה ואחרי שהיא נעלמת, היא ממשיכה לחיות בליבם של המשתתפים. היא אולי נעלמת, אבל אלפי זכרונות וחוויות ממשיכות להתקיים לעד.
השריפה היא שיחרור מהגשמי, מהמוחשי, ממה שהיה והסתכלות קדימה אל מה שהיה, אל הטרנספורמציה שהתחילה בתוכי במהלך האירוע ותמשיך גם אחרי, עם השאלות הברורות מאליהן של "איך אני לוקחת את הדבר העצום הזה ומיישמת אותו בחיי" ועם השאלות האישיות שאירוע כזה משאיר בקרב משתתפיו.
השריפה של המקדש השנה הייתה רגע מכונן עבורי – רכבת ההרים המידברנית שלי מלאה בעליות ומורדות, בשקט ובדרמה, בעשייה ובהתכנסות.
התכנסנו בקאמפ שלי, מספר חברים ושותפים לדרך. חיכינו כמעט שלוש שעות עד שהתחילה השריפה ורגע לפני שקרתה פשוט תפסתי את ידו של בנזוגי ועלינו לחזות בה מקרוב.
חוויתי במקדש רגעים משמעותיים מאוד עם המשפחה שלי וגם לבד, וכשהוא נשרף, האש אחזה בעץ ובענפי התמר שממנו היה בנוי וכילתה אותו באיטיות מרשימה וברגישות יפיפיה.

השריפה סימלה עבורי כי תמה השנה. תם מידברן 2015. 

ואחרי שלא נשאר דבר, אחרי שרוקנתי את התיק הגדול שנמצא על הגב שלי,
יש מקום למלא אותו מחדש.
הסיפור הבא שלי מתחיל להיכתב עכשיו.

-----
רוני קנטור, מעצבת אופנה ונעליים וסמנכ"לית עמותת מידברן.

בת 34, חיה בתל אביב עם בנזוג ואמא לבן בן, עוד מעט בן שנתיים.


-----

אהבתן את הפוסט? הוא נגע בכן? גרם לכן לחשוב?

כל חברת קהילה שכותבת ומעלה את תמונותיה, למעשה נחשפת כדי לדעת את עצמה טוב יותר, דרככן.
אנא קחו את הזמן וכתבו לה פידבק מכל הלב!

בתודה, מערכת נשים מצלמות :-) 

* כדי לכתוב תגובה עליכן להיות חברות אתר, הרשמו כאן

 

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות