ומהי אישה משוחררת?

שלום לכולם,

קוראים לי פרסטו, בת 29 מהעיר תל אביב, אמנית ובעלת עסק מדליק של תספורות בשיטה טבעית.
אני ילידת איראן ומשמעות השם שלי זה ציפור דרור בפרסית, עליתי מאיראן לישראל על ידי בריחה מאורגנת בגיל 3 כשאני נישאת על גבה של אמי ואיתנו אחי ואחותי הגדולים, כאשר כל המסע, ערך שלושה שבועות לעבר ישראל. גדלתי בבית עם מנטליות מאוד שמרנית וסגורה-לא היתה ליברליות בכלל, נהפוך הוא.

בילדותי, תמיד היתי לעוף מוזר בבית, היתי מתלבשת מאוד יוצא דופן מרוב האוכלוסיה סביבי, עם בגדים צבעוניים וקישוטים שמאוד בולטים לעיין ולנוף החברתי.
 לאבא שלי, כמובן, זה היה לסיטואציה שהוא מאוד לא יכל להכיל והגדילה שלי במרחב שכזה היתה מלווה בהמון ביקורת.  שלא נדבר על שיח שקשור למיניות, אהבה, זוגיות, מערכות יחסים, ידידים וכו... שתמיד  היתה מכוסה בהמון בושה ואי נוחות.

 

דיוקן עצמי


הפער בין מה שקיבלתי בבית, לבין מה שנפשי נמשכה אליו היו מאוד שונים. בבית, הורו לי המון גבולות דומיננטיים וכציפור דרור הייתי מרדנית וסקרנית.
 עם השנים, במודע ולא במודע, מרדתי וחקרתי. היתי נערה אקטיביסטית ותמיד צמאתי לידע ותוכן רוחני ורוחני מודרני.

גדלתי ולמדתי את עצמי מחדש, למדתי לקבל את עצמי בלי השלכות ודעות חיצוניות.
כשאמי היתה מבקרת אותי ואומרת "לא נעים, אנשים מדברים" הייתי עונה "אבל אמא,למה שאהיה אכפת לי מה אנשים חושבים או מדברים?",  
"פרסטו, אולי תרגעי קצת ותפסיקי לטייל כל כך הרבה" הייתי מגיבה "אבל אמא, את נתת לי את השם פרסטו"
או "אולי תמצאי עבודה נורמלית ולכי לעבוד במסגרת רגילה" -"אבל אמא אני במימוש, יוצרת, מתפרנסת יפה ועצמאית לחלוטין, למה שאעבוד בשביל משהו אחר? אני אדונית לעצמי :-)"
 
דיוקן עצמי


מה שנתפס בעניי בעבר כבושה, אשמה ולא בסדר, התבהר לי עם השנים, כתפיסה ודרך חיים של דיכוי שהושלכה עלי בגלל המנטליות הפרסית שהוריי והחברה העבירו לי. זיהיתי וגיליתי את כוחותיי מחדש, ההבנה שזה שאני אישה, לא אומרת שאני צריכה להצטמצם להגדרה חברתית וההפך הוא, אני יכולה להיות כל דבר, כבת אדם ויותר מכל,גיליתי שיש לי את הכח והיכולת להוביל ולהשפיע.

נוכחתי להבין, כמה המחשבה של להיות יצור מיני היתה מלווה באי נוחות ומחשבות כמו, "זה לא בסדר" ו"אני עושה משהו רע". והיום אני מבינה, שמיניות היא חלק מהיותינו אנושיים ועדיף שתבוא ממקום בריא, נוכח ומודע. ואני מזהה יותר ויותר כמה זה אחד מהפצעים האנושיים היותר עמוקים שאנחנו צריכים לפתור.
יש בתוכנו הרבה טראומות שאנחנו לא מתמודדים איתם ונשארים בתוך תודעותינו, גופינו ואפילו בדיאנאיי שלנו, ההדחקה שאנחנו עוברים מול הפצע הזה יוצרת כל כך הרבה כאוס, בילבול וחוסר איזון זכרי-נקבי ומפעילה אותנו ממקומת רדומים ולא נוכחים אל מול אנרגיית החיים הזו.
רק אמיצים באמת עומדים מול הכאב, נושמים אליו, מחבקים אותו ומטמירים אותו לחוויה של ריפוי. 


אבל מיניות זה חלק מזערי מכח שלם שכאישה מצמצמים מאיתנו. למדתי, שבדיוק בדיוק מי שאני ככה זה טוב ואני זה הכי בסדר שיש ושהעולם מאוד עקום, חסר בטחון ומשפיע למגוון כיוונים שהם לא תמיד האמת. היום, "אישה חזקה" זה משהו שלחברה קשה לעכל,  החברה הפאטריאכלית מחנכת אותנו, הנשים, להיות יפות, מתוקות, רכות, חייכניות, צייתניות וכנועות.
אישה שתבחר להיות -אדונית לעצמה, לחקור, להביע דעה, להיות דומיננטית, לבחור להשפיע, לקחת אחריות, לנהל, להביע את דעתה תתפרש הרבה פעמים כאיום על פני נשים וגברים ותיצור בהם אי נוחות.
לפני מספר עשורים היה את "צייד המכשפות" באירופה. בקצרה, הכנסיה בחרה להוציא ספר שהופץ ברחבי אירופה, בו היה רשום מה היא מכשפה ולמה צריך להשמיד אותה - אישה דעתנית, אישה יפה, אישה שמתעסקת באמנות, רקדנית, זמרת, אישה שנראת כך או אחרת...
הושמדו בשנים האלו אלפי נשים רק בגלל היותן הן! רק בגלל היותן פרחים זוהרים ומרשימים, רק בגלל שהביעו את עצמן. זה יצר קרע מאוד חזק בין נשים כי הן התחילו לחשוש אחת מהשנייה ולפחד שכל אחת תפיל את האחרת לתוך מאורת הקבר, תספר שגם היא מכשפה כדי לשחרר את עצמה מהעול שהואפל עליה.
הקרע וחוסר האמון בין נשים ממשיך עד היום וזה רק נקודה אחת בהיסטוריה של הקרע הנקבי הכואב הזה. אילו רק נלמד לשלב כוחות, לתת אמון, ללמוד ולהיפתח אחת לשניה ולא להימשך לתרבות הזאבים...

ב21.12.12- עברנו עידן, העידן הנוכחי, עוסק ברמתו הרוחנית באלמנטים של אש ואוויר שהם מסמלים יצירה ורוח, שיתוף פעולה מאוד חזק של שני אלמנטים שמביאים הרבה רוחות של שינוי והתעוררות בחוויה שלי. יש גם שיגידו שאנחנו נכנסים ל"עידן האלה", עידן  שבו האישה שבה וחוזרת לקבל את הכס, את מקומה השווה בחברה. עידן של נשיות, מעגליות הרבה יותר רכות, חמלה ולב.
את ההבנה מה היא אישה ומה היא אישה חזקה, אני לומדת יום יום, בעזרת המון השראה מהמוני נשים חזקות שסובבות אותי.
ושמחה לגלות כמה האישה היא פלא הבריאה וככל שהיא מחוברת יותר לעצמה ומהותה, לחמלתה ורכותה, ככה היא עוצמתית יותר וזוהי, גדולתה המרפאת!


דיוקן עצמי


התמונות המופיעות בפוסט זה הן חלק מאלבום שהעלתי לרשת. אלבום בשם "ומה היא אישה משוחררת?"
באלבום, אני מצולמת במדבר, כאשר אני לבושה בחיג'אב בלבד, גופי עירום ומכוסה בתכשיטים ראג'אסטנים.
(כמובן שלרשת העלתי מבחר תמונות המצנזרות חלקים אינטימים, כדי לא לקבל פידבקים ואש שאין לי בה צורך)

ההשראה לתמונות הגיע אחרי שחזרתי מהודו, שם רוב הנשים מכוסות פנים (כמו בארץ מולדתי), נחתתי בארץ היישר אל תוך פסטיבל שהתרחש במדבר בחג הפורים.  רציתי להישאר אנונימית, מתוך כך, ניצלתי את ההזדמנות והתחפשתי לאיראנית, כאשר אני מכוסה מכף רגל ועד ראש בבגדים שחורים, חיג'אב, שרק עיניי חשופות. זאת היתה חוויה מאוד נעימה האמת היא, בתור דמות הידועה בציבור, בעלת עסק מצליח ורדיקאלי, להיות בסיטואציה שבה אני חסרת אישיות ואף אחד אינו יודע מי אני, זה נתן לי הרבה שקט וכח.
 

דיוקן עצמי

יום לאחר מכן, התחפשתי לצועניית מדבר ראג'אסטנית, מלאה בקישוטים ותכשיטים כבדים.
אחרי ההתנסות באישה שמכוסה מכף רגל ועד ראש (מתוך חוקיות של דיכוי וצימצום האישה) ומייד לאחר מכן, באישה שנחשבת לצוענייה משוחררת, המכוסה בתכשיטים כבדים, מאסיבים ובגדים מסורבלים, לא היה ברור לי כבר מי היא מבין השתיים היא- האישה המשוחררת!

בחרתי ליצור את הפרוייקט, מתוך ההבנה שאין דבר כזה אישה משוחררת. זה נשמע קשה, אבל אנחנו כולנו בדיכוי חברתי (גברים ונשים כאחד) ואת השחרור, רק אנחנו נוכל להביא על ידי מודעות ובחירה חופשית, כנשים שפוסעות את דרכן בכנות ועוצמה וכחברה.

בעצם, החופש תמיד נמצא אצלנו בידיים ומתחת לאף :-)
אנחנו אנשים חזקים ומשוחררים שאנחנו מתחברים לאמת שלנו, לדרך הלב שלנו ולא לקלישאות חברתיות.
שאנחנו קשובים ולא חוששים להביע את דעתנו, רצונותינו ופשוט ללכת את הדרך.
כי המלך הוא עירום ובמקרה הספציפי הזה, המלכה ;)

דיוקן עצמי


במשך השנים פגשתי המוניי קהילות שהפכו לי לבית.
בצבא- הייתי בגרעין נח"ל בתנועת "תרבות" וגרתי בקומונה עם המון חברים בני גילי, בתוך קהילה שלמה שעסקה בחינוך דרך אמנות, חברה ותכנים של שינוי עולם. קצת לאחר סיום שירותי הצבאי בחרתי לצאת מהתנועה ולהמשיך הלאה, התנועה, לשמחתי, ממשיכה לנוע, להתפתח וגייס עוד חברה צעירים לתוכה ומתפתחת יפה עד היום..

יצאתי מהתנועה וחודשיים אחריי כבר פגשתי את הקהילה ה"גלקטית", משפחת הנשמה שלי והדבר שהכי קרוב לשורש המהות שלי בחיים האלו! זה באמת הדבר שהכי קרוב למשפחת לב שזכיתי להכיר, שבט שלם של אנשים, משפחות ושלל גילאים מגיל שנה ועד 70+ שרואים את העולם באותו גוון של משקפיי ראיה כמו שלי. 
השבט שלי, הגלקטים עוסקים בתוכן רוחני מעמיק, רפואה אלטרנטיבית במגוון גווניה, שמאניזם, תיקשור, קבלה, שמחת הלב, ריפוי האדם והאדמה ועוד...  וכל מפגש עם בני הקהילה תמיד מדייק, מעצים ומחזיר אותי לתדר הלב. 

לפני כשנה וחצי לערך, הכרתי את קהילת המידברן וישר הבנתי שהגעתי לחלוטין לבית נוסף :)
המידברן זוהי קהילה מאוד גדולה, גלובלית ומאפשרת. בתוך החברה והתרבות המודרנית, פגשתי מרחב שבו אני יכולה באמת להיות, להיות אני- עם כל הצבע, השמחה והששון, בלי שאני אעלה על אף אחד אחר וההפך הוא, לצידי יהיו עוד מגוון של צבעים דומיננטיים.
מרחב בלי עקבות, בלי מחשבות, בלי מחסומים, בלי שיפוטיות, בלי הטרדות מיניות והערות סקסיסטיות על ידי גברים מצמצמים ושהכל בסדר ואפילו, בסדר פלוס פלוס!

כולם בלב פתוח, מאפשרים ובשיאם! מחוייכים וחופשיים. הלב מתרחב, מתרגש ומקבל המוווון השראה מהשפעה שמוצג ברדיקליות מושלמת.
כאישה בחוויה כזאת, זה מאוד מרפא, את יכולה לפסוע בשיא הדרך, איך שרק תרצי, לרקוד ולהביע את עצמך בחופשיות ומתוך העקרונות הבסיסיים שמחזיקים את המרחב הזה, תוכלי להרגיש משוחררת באמת. בטוחה שזו חוויה מעצימה להרבה א-נשים ונותנת להם ידע וכלים לחיים ולדרך.

אישית, לקח לי הרבה מאוד זמן לחזור לשגרה מהחוויה שנה שעברה והיא העלתה הרבה ספקות לגביי החיים בארץ, שלא תמיד מאפשרים לי לחיות אותם ככל כולך וכמו שהרבה אומרים "ארץ ישראל קטנה עלינו".

ואל מול זה, חוויתי המון אופטימיות של מגוון חדש וענקי של חברה ומשפחה חדשה, המעוררת בי השראה וממלאת לי את הלב! לפתע גיליתי שגם אצלנו ב"ארץ האבות", יש מקום לכולם ושגדלה כאן, תרבות מדהימה של מרחבים וחברה שלא לוקחת ממך שום דבר, בדיוק ההפך הוא - היא מזמינה אותך להיות בתוכה בשיא הדרך, ברדיקליות :-)
אנחנו חיים בחברה שמחנכת אותנו להתבייש, חברה רכלנית ושיפוטית, חברה השוואתית, שעל דגלה מתנפנפת תרבות הצריכה ומודליי יופי מגוחכים, זה מוריד אותנו למטה. כאשר המידברן חיי על עשרת עקרונות מעצימים ומלאי מודעות והם לא משאירים את האדם רדום אף לא לרגע אחד.

אני שמחה שתרבות המידברן קיימת אצלנו בארץ ישראל ואני מאוד שמחה להיות חלק מקהילות רבות ולתרום, אני בטוחה ויודעת, שכמו לי, גם לכל חבריי, מקריי וסובביי, זה ממלא את הלב, נותן אופטימיות, השראה ורוח חדשה ובוערת!!! אני חווה את הגלים וההדים שהתרבות החדשה מביאה אלינו ושמחה שארץ ישראל הופכת למוקד תרבותי עשיר שכזה, מרגיש לי, שזה הולך לשנות הרבה בפני התרבות הישראלית וזה בהחלט נותן אוויר לנשימה. כנראה שזה גם בדיוק הזמן בתרבות העידן החדש :)

מי יתן ותמיד גחלת האש תבער בליבנו ושנזכור שעירות היא חרות, לחיי עוצמה נשית באשר היא, ומי שנולד הרוויח!

:-)

תודה לשיר נוף על הצילום ותודה שחלקתם איתי וקראתם, פרסטו נאג'י.

_ _ _ 

אהבתן את הפוסט? הוא נגע בכן? גרם לכן לחשוב?
כל חברת קהילה שכותבת ומעלה את תמונותיה, למעשה נחשפת כדי לדעת את עצמה טוב יותר, דרככן.
אנא קחו את הזמן וכתבו לה פידבק מכל הלב!

בתודה, מערכת נשים מצלמות :-) 

* כדי לכתוב תגובה עליכן להיות חברות אתר, הרשמו כאן

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות