להאמין שאת חופשייה כשאת לבושה במדי אסיר. על אדם מחפש משמעות שעירער לי את כל חווית הטירונות.

אז כן גם הרגע שלי הגיע וגם אני לבשתי מדים וגם אני גויסתי לשירות המדינה והו !

אז אחרי תקופה של שנה שדחיתי את הצבא והלכתי למכינה קדם צבאית, או בעיקר-קדם הכנה לשיעור פיננסי בחיים. אני יכולה להגיד שדחיתי את הגיוס בגלל החוויה, לקחת פסק זמן, עשייה משמעותית, לנתב לי מסלול של אשת חינוך משפיעה בחברה...אך כיום, חודש וקצת אחרי שהספקתי להשתפשף מהמדי א' הלוחצים,אפשר להגיד שגם פחדתי. פחדתי פחד מוות מהדבר הזה שנקרא צבא, פחדתי מהדיסטאנס מהצעקות מההשפלה, חוסר השינה חוסר השליטה וחוסר היכולת לברוח מבלי להיכלא. פחדתי ואני עדיין פוחדת. מודה כמו גברת.

אני זוכרת את אותו יום שהביא אותי לעמדה לא ברורה לגבי הגיוס לצבא וכל מה שהאמנתי בו והיה לי ללא עוררין, במהלך חיי הקצרים כאן, כאזרחית. המסע לפולין. אחח.. איזה מסע משמעותי אה ? פחות. זה היה אמור להיות מסע מלמד,משנה חיים, מעמיק את הקשר לארץ,את הציונות ורצון להתנדב ישר דרך הסוכנות היהודית,אצל קשיש ופרטיזן לשעבר. אז אצלי, הנס המצופה לא קרה, ובעיקר נשארתי עם עוד כעס על מערכת החינוך ,על הצורך לשלם על כך, כמעט חצי מטיול של אחרי צבא,ופתיחת עיניים כואבת מדי, על המציאות העגומה.
באתי למסע לפולין כתלמידה שהכי ציפו ממנה להתרגש ולבכות. למה אתן שואלות ?

אז ככה,כמו שאמרתי למעלה פחדתי מהצבא כנראה עוד יותר מוקדם ממה שחשבתי.עוד אז בכיתה י' בגיל 15 האיום,אפשר להגיד שפחדתי כמו מכל דבר בחיי מהלא נודע. לכן הלכתי לתנועת אחריי ,שם מעודדים לגיוס משמעותי ובעיקר קרבי ,בנים ובנות כאחד דרך הרגליים ולפעמים גם דרך הראש. צברתי לי מוניטין של אחת קרבית וציונית, שהולכת להלחם על גוש קטיף במלחמות וככה גם האמנתי שזוהי הדרך המשמעותית לי, ללכת בה בחיים, ועם גישה זו נסעתי לפולין.

אז אחרי שבוע של מעמסה נפשית והמון מניפולציות רגשיות ,שממש הרגשתי איך עוד שנייה לוחצים לי על העפעף, נו לבכות !! ראיתי את הסרט רשימת שינדלר.
במהלך נסיעה רגועה לעוד איזה אתר, כמובן שלא יכלו שלא נטעם עוד קצת מטעם האסון והקרינו לנו את הסרט המרגש.
פתאום, בין כל ההזיה האינטנסיביות ,הקור השלג בחוץ והלחץ מבפנים, הקרינו את הסצנה שבה מראים ילדים מתים.
על מה ? על כלום. ואז נזכרתי. גם אצלנו מתים ילדים. על מה ? על אדמה ? על הישרדות? על מלחמה.
נהרגים על מלחמה שיכולה להיות פשרה, אבל זוהי, לא מטרת המלחמה. מלחמה רוצה להוליד ניצחון וניצחון מלווה באגואיזם ושליטה ואת הערכים האלו אתה לא לומד עם ארבע האימהות. 

שיעור על משמעות, באמצע קורס הוראה ופיקוד, קורס נורא משמעותי, עשייה נורא משמעותית, תפקיד נורא משמעותי, שיעורים נורא משמעותים, שינוי אצל חיילים נורא משמעותי, היי אז כן הצלחתי להתגבר על טראומת פולין ולמצוא משמעות !! אבל אופסי. אני על מדים.

באמצע הבלאגן שיש לי בראש מאז שהובלתי לעיר הבטון בנגב, יש שיעור על משמעות בחיים, המפקדת נותנת קטע מהספר של ויקטור פראנקל על אדם מחפש משמעות. קטע על יהודים שמצאו משמעות בשואה והצליחו לשחרר את הנפש שלהן ואת זהותן. אני יוצאת לחברותא עם חיילת דתייה אחת מבין רבות כאן בקורס שסיימו מדרשה. לאחר כמה שניות מהשיחה עולה שהיא מתנחלת והיא מספרת, שהצליחה למצוא משמעות בזמן המלחמה, מול השכנים המאוד קרובים אלייה שהם אלו ששמו עליה מדי אסירה בזמן המלחמה, לא נתנו לה לצאת מהבית, אך היא הצליחה להשתחרר בזכות התפילה.

חיל החינוך והנוער ? תודה רבה לך על השיעור הערכי, כי למרות שחובה לחדול אותי כשאני אגזים, מתחת לתחפושת החאקי תפילה אשא לי "שיר לשלום" אזמר, בעוצמה אך בשקט,שלבינתיים יספיק.