ראי בתי

ראי, בתי/ אפרת סטרטינר

ראי, בתי, האופק פתוח בפנייך,

הקשיבי לליבך, עופי עם חלומותייך.

הסירי כיסויים ומוסכמות,

השילי מלבושים והסתרות,

היי את, היי חייך,

עופי לגבהים, פרשי אל על כנפייך.

 

ראי, ביתי, האופק מְזַמֵּן הרפתקאות,

הקשיבי לצלילים שבך, הקשיבי לקולות,

ותרי על המוכר והנינוח,

אל תאחזי במה שלא נותן בך כוח,

ותרי על עטיפות חמות ומנחמות

של השלמה,

של אדמה,

של הצדקה,

של החזקה,

שחררי את האשמה

החסימה,

את השתיקה,

המועקה,

ההדחקה,

תתני לצעקה

לפרוץ ממך

אל התשוקה.

 

ראי ביתי, הדרך אל האופק חוצה את שלל צבעי הקשת,

היא מזכירה לך להקשיב, למה את מבקשת.

ראי, חלומותיך יכולים להתגשם כולם

רק הסכימי לראותם ולקבלם.

אפשרי לנפשך

לחפש, לבקש,

להיפגש, להתרגש,

להשתחרר ממוסכמות,

מחסימות

מביקורות,

מהכללות,

ממקובל ומכדאי,

ממה צריך ומה אולי.

 

ראי ביתי, ליבך הקט קורא לך

זכרי תמיד, האהבה היא התשובה לכל.

עופי אל הגבהים,

אל השמים הכחולים,

תני לאור לעֹוטפך בשלל גוונים.

שחררי את הביקורת מנפשך,

הרגישי נוח עם עצמך ועם גופך,

עם חלומך,

עם תשוקתך,

עם מהותך

עם כמיהתך.

היי במקומות בהם את חיה ונושמת,

במחוזות בהם את מתרגשת ופועמת,

במרחבים המציתים בך אש של עשייה בוערת.

 

ראי ביתי,

פרשי כנפיים ועופי עם ליבך.

הקשיבי לקולך,

חבקי באהבה את חלומך.

***

25.12.14

אפרת סטרטינר, נשים מצלמות
צילום: אפרת סטרטינר