אני מתדפקת על דלתה של האבן

אני קוראת את מילותיה של ויסלבה שימבורסקה בשירה "שיחה עם אבן" (לשיר המלא) על אותה האישה אשר מתדפקת על דלתה של אבן וחוזרת ומתחננת בפניה להכניסה פנימה.

פעמים רבות ידעתי את המקום הזה. כצלמת, כאדם, התבוננתי בנוף הדומם, וכמו ניסיתי לפתוח אותו לרווחה, שיחשף אליי, שמשהו מהדממה הזו ידבק בי, יגאל אותי מתזזיתי.

וממש כמו בשיר, אותם תחנונים, הפצרות ושכנועים לעולם לא יענו בחיוב. מכיוון שחסר לי חוש ההשתתפות. זה החוש של הויתור על האני הנפרד שלי, על בועת מחשבותיי, על ידיעותיי, אפילו על כמיהתי להתאחד, ועל כל כמיהותיי כולן.

ליאור מן, נשים מצלמות, ויסלבה שימבורסקה, שיחה עם אבן
צילום: ליאור מן

"...- לא תכנסי – אומרת האבן. - 
חסר לך חוש ההשתתפות. 
שום חוש לא יחליף לך את חוש ההשתתפות. 
אפילו מבט מחודד כדי ראיית כל 
לא יועיל לך כלל ללא חוש ההשתתפות. 
לא תכנסי, בקושי יש לך מושג על חוש זה, 
בקושי הנבט שלו, הדמיון. 

אני מתדפקת על דלתה של האבן. 
- זו אני, הכניסיני. 
אינני יכולה להמתין אלפיים מאות 
כדי להיכנס אל מתחת לקורתך. 

- אם אינך מאמינה לי – אומרת האבן - 
פני אל העלה, הוא יאמר לך את שאמרתי אני. 
פני אל טיפת המים, היא תאמר את שאמר העלה. 
לבסוף תשאלי שערה משערות ראשך. 
צחוק מבקע אותי, צחוק, צחוק אדיר, 
שאינני יודעת לצחקו. 

אני מתדפקת על דלתה של האבן. 
- זו אני, הכניסיני. 

- אין לי דלת – אומרת האבן. "

(ויסלבה שימבורסקה, שיחה עם אבן)

ליאור מן, נשים מצלמות, ויסלבה שימבורסקה, שיחה עם אבן
צילום: ליאור מן


וכל אותו הזמן

החציצה ביני לבין האבן הייתה בי בלבד

אני קוראת לה אבן

אני מבקשת להכנס

ומעצם פנייתי אליה

אנחנו שתיים

ולעולם לא אחת


וברגע הזך הזה, של ההבנה

בזכות וגם חסד יחד, הרוח הפנימית משנה את כיוונה.

ואיזו עדנה רכה, מחליפה את הערגה המיוסרת.

ולא דלתות האבן נפתחות, אלא דלתי.

וכמו מים שקטים ההוויה מתרחבת, וגלים רוחשים מנצנצים בשולי ההכרה.
 

קשרי המאמץ הסבוכים נפרמים

אני מפליגה בין הזרמים הנעימים

בהיכלות האבן, מבפנים

כי אני האבן

והיא אוורירית

מורכבת מטריליוני חלקיקים רוקדים

וגופי

גוף השדה

מונח בכבדות מושלמת

על אדמת העולם

ליאור מן, נשים מצלמות, ויסלבה שימבורסקה, שיחה עם אבן
צילום: ליאור מן

תגובות

חדוה שפרעם
נדמה לי שהשיר הזה, הפואמה היפיפיה הזו, היא משאת הנפש העמוקה ביותר של כל אומן או מחפש רוחני, אשר רגליו עיניו ולבו חיו על פני הפלנטה הזו... זו משאת הנפש הנמצאת מאחורי כל זוג עינים שהתמסר אי פעם ללמצלמה. תודה לך. חדוה

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות