יום אחד תפקחי את עינייך

יום אחד תפקחי את עינייך/ אפרת סטרטינר

יום אחד תפקחי את עינייך

ותראי מול ביתך

פרפר

מנער מכנפיו

רסיסי סערה

וגשם,

שזה עתה פסק.

מסמן לך נתיב מעופו

באוויר הנקי,

מצלילוּת של בוקר חוֹרפּי

שְׁטוּף מָטָר.

 

שלוליות יְרַקְּדוּ מול ליבך

עיגולים עיגולים

של תקווה,

טיפות ירצדו לך

ניצוצות אהבה

תלויים על ענף.

 

אַתְּ תעזי לצלול

ולעוף

אל עבר האופק,

השָׁטוּף

השָׁקוּף

החָשׂוּף,

הנקי מכל גרגר אבק.

תנשמי עמוקות בקלילות מרחפת,

עת ענן אפרפר יחלוף

מעל חצר נשמתך.

 

אַתְּ תדעי שהאובך חלף,

שמפתן ליבך רחוץ ומוכן

וקשוב לקולך.

ובת קול תהדהד בך

אֶת מה שכמעט כבר שכחת:

"אני כאן.

הגיע הזמן!"

***

‏10 נובמבר, 2015