היא - אחת הצלמות הגדולות ומהפורסמות בעולם, מצלמת את גדולי הידוענים מהקשת ההוליוודית, הפוליטית ומתעשיית המוסיקה. אמנית ענקית של שפה ויזואלית.
והיא - אחת הסופרות בעלות החשיבה החדה בעולם, מבקרת תרבות והוגה בעלת עומק פילוסופי נדיר, אקטיביסטית פוליטית ומובילה אינטלקטואלית. אישה של מילים ורעיונות.
מה שהתחולל במהלך 15 השנים של סיפור האהבה בין שתי הנשים הענקיות הללו, הצלמת אנני לייבוביץ' וההוגה סוזאן סונטג, ידוע להן ולהן בלבד.
השתיים התגוררו במנהטן, בשתי דירות הנמצאות זו מול זו. אף-על-פי שמעולם לא הגדירו את עצמן בפומבי כזוג, אמרה ליבוביץ' ש'נאהבות' (תרגום שלי מ-'lovers') יהיה המונח המדויק ביותר לתאר את הקשר שלהן. "היה להן קשר רגשי-אינטלקטואלי שהיה חשוב מאד לשתיהן. הן השלימו זו את זו, למדו זו מזו וייצגו זו לזו צדדים שלא נחקרו קודם. אנני מספרת שכשנכנסה למערכת היחסים הזו, הרגישה שרוצה את קרבתה של האישה הגדולה הזו בכדי לקדם את היצירה שלי למקום טוב יותר. לסוזן היה אינטלקט אדיר, היא יכלה לדבר ולראות את עבודתה של אנני כמו שאף אחד לא הצליח לפניה." (מתוך מאמרה של אפרת פוג'ה שקד 'האהבות של אנני ליבוביץ')
סוזן אהבה את יצירותיה של אנני ותמיד ניסתה לדחוף אותה שיצירותיה יהיו רציניות יותר. הן שיתפו פעולה גם במישור המקצועי. את הספר "WOMEN" יצרו יחד. הוא כולל עשרות דיוקנאות של נשים אמריקאיות, ומספק תמונת מצב מגוונת ועשירה של ארצות הברית אחרי המהפכה הפמיניסטית. הרעיון לספר היה של סונטאג, שגם כתבה לו את ההקדמה, והצילומים נעשו על ידי ליבוביץ'.
לאורך הספר ANNIE LEIBOVITZ: PHOTOGRAPHER'S LIFE 1990-2005, שוזרת ליבוביץ' את תמונתיה של סוזן שוב ושוב, עשרות רבות של צילומים מספרים ללא מילים את משקלה של אישה זו בחייה. מן התמונות עולים ניחוחות של בקרים משותפים באור הרך של חורף ניו יורקי, אינטימיות וקרבה גופנית (מדי פעם רואים שצילומו זו את זה בעירום ובנינוחות רבה) ומפגשים חבריים עם האליטה התרבותית של ארצות הברית. לאחר שהתגלתה מחלת הסרטן השד אצל סוזן, תיעדה אנני את טיפולי הכימותרפיה, את הטיולים שלהם בעולם כדי לנסות להספיק לראות את שבעת פלאי תבל בטרם מותה (צילומים של סוזן בפירמידות בגיזה, ובפטרה).
מאוחר יותר צילמה אנני גם את דעיכת וקריסת הגוף, ואף את גופתה של סוזן עצמה, אותה בחרתי שלא להביא כאן.
"צילומים הם רשימת המצאי של התמותה", כתבה סונטאג בספרה הידוע, "הצילום כראי התקופה" (עם עובד), "הם מבטאים את התום, הפגיעות של חיים הצועדים לקראת כיליונם – וזיקה זו שבין הצילום והמוות מרחפת על כל תצלומיהם של בני אדם".
למרות העדויות הקטנות שאפשר לחבר זו אל זו, בעולם האינטימי שנפרש בין שתי נשים האלו, במפגש העולמות האדיר הזה, אין לנו או לאף אחד אחר דריסת רגל.
רק הד קלוש, פריים אחר פריים, ניתן להתחקות אחר עקבות הלב. לספוג, לתת לזה לחלחל, להרשם בגוף.
סוזן.
אנני. (צולם על ידי סוזן)
אוסף הצדפים של סוזן.
אוסף האבנים של סוזן.
יום הולדת 60 לסוזן, על נהר הנילוס.
אנני בהריון. (צולם על ידי סוזן)
סוזן ושרה. (בתה של אנני)
סוזן מקבלת כימותרפיה ומסתפרת.
בדרך למרכז הרפואי בסיאטל.
סוזן.
ללא מילים.
סוזן וסאם. (התאומות שנולדו לאנני ליבוביץ' לאחר מותם של סוזן, ואביה סאם)
* This post has no commercial interest and was written with much appriciation to the work and life of Annie Leibowitz
