מחזור ראשון של סדרת 'פני אישה' הסתיים

האנשים שמכירים אותי בחיי היום יום מתקשים להבין או לתפוס מה מתחולל בחדרי חדרים ב'נשים מצלמות'.
מכיוון שכאשר אני מנחה יש איזו נוכחות רחבה שמתיישבת על הכסא שלי, יש איזו בהירות ונינוחות, יש מרחב שלם של ידיעה וזרימה של תובנות ואכפתיות עצומה. בוקעות ממני איכויות שלא תמיד נמצאות על פני השטח בשגרת היומיום -  הרי גם אני כמו כולן - מתעייפת, חוטפת קריזות (זהירות, טריפוליטאית), מתבלבלת, נופלת וקמה. 
מצחיק שהדבר קורה גם בכיוון ההפוך, לפעמים נשים שהכירו אותי רק דרך נשים מצלמות, ואז התחילו לעבוד איתי היו מופתעות כשהכירו עוד צדדים - כשגילו שאני איני טלית שכולה תכלת, לפעמים התכלת הוא ממני והלאה וכולי צבועה בגווני בוץ.

אולי בגלל זה אני כל כך מודה ל'נשים מצלמות', לישות הזו שנולדה מתוכי ומתוך חדוה, שזוכה לחיים דרך הנשים המשתתפות בסדנאות. יש בה החלפת מתנות אדירה, ביחד אנחנו חיות ומחיות זו את זו. לתחושתי הקבוצות האלה, האמון שניתן בי, המעמד, מיילדים חלקים מתוכי שבלעדיהם לא יכולתי לחוש שלמה.

אז לכן - בוגרות המחזור הראשון של 'פני אישה' דעו, שהייתן לי עוגן, וגם תומכות לידה, וחברות דרך. ואתן חקוקות בליבי מאוד.
מצרפת כאן למטה שיתופים מרגשים עד דמעות מהמחזור שהסתיים.
ומזמינה חברות לב ושותפות חדשות למחזור השני של סדרת 'פני אישה' שיתחיל ביום רביעי ה-20.1, כל הפרטים כאן.
 

אתי, אפרת, חמדה, אתי, אפרת, יסמין, נויה, אני, נעה, שרית ודינה (צילום: קטי קמחי)

 

היו מצלמות. היו מצולמות. היו עוגות, פינוקים, רגעי אור רבים.
הייתה שם אהבה פשוטה ונקייה. הקשבה. לימוד אינטנסיבי של השתקפויות מהלב פנימה והחוצה. 
בשבילי ללמוד בקבוצה זה לא פשוט. והפעם זה היה יותר מפשוט. זה היה מדויק. לא יכולה להסביר במילים איך ארבעה מפגשים יכולים לעשות קסמים לחלק של הנפש שלי שמצלם כבר 40 שנה. את המצלמה הראשונה שלי קיבלתי לבת מצווה ומאז זה כלי הביטוי שלי.
משהו בסדנה הזו העצים בי את החדות. הפך את הטכני להרבה פחות רלוונטי בהתבוננות. הנוכחות של 9 נשים נוספות סביבי והקליקים שלהן נסח בי ביטחון ונינוחות שאפשרו לי להיות בהתבוננות נקייה יותר, מדויקת יותר. 
הרגע שבו המקום הפך לסטודיו, זה היה הרגע שחציתי מסה קריטית של "אני לא צלמת... אני רק אוהבת לצלם". בסוף המפגש הזה הרגשתי צלמת. אמנית. הרגשתי את מהות החיבור שלי לאמנות הצילום וההתבוננות. 
פגשתי 9 נשים שישארו לי בלב לעולם והלוואי שגם בחיים.
ארבעה מפגשים שהטמיעו בי את הסוד של "נשים מצלמות" - אחווה, ידידות, אמונה בכוח הנשי כמרכיב תומך ומצמיח. הכרת ערך ההתבוננות דרך עולם הרגש והנפש, שימוש בדיאלוג פתוח, לימוד כערך, שיתופי הפעולה,חברות נשית כנה וחדוות יצירה, מרחב מוגן לבטוי עצמי ללא עכבות, תהליך יצירה עמוק ואיכותי, משותף.
והמצלמה היא הכלי ביטוי של כל זה.
תודה מהלב

- - - - - 

להכיר תשע נשים מופלאות, מוכשרות, משתפות, מקשיבות, אחיות לדרך ולאהבה ודרכן לפתוח את הלב לסוגים שונים של נשים, חוויות ויצירה, ועוד אחת – ליאור מן – פיה עם מצלמה, שהקסם שלה פעל עלי משיחת הטלפון הראשונה והלך והתעצם ממפגש למפגש, שיש לה לב ענק וכישרון נדיר למילים מדויקות, צלולות ופוקחות עיניים.

ללמוד איך להפוך את המצלמה מכלי מאיים ומייצר אי-נוחות לכלי מחבר וחומל, כלי של אהבה. לעבור תהליך מרגש ועוצמתי עם אישה יקרה שנתנה לי לצלם אותה ולהרגיש שעם כל קליק אנחנו מתחברות יותר.

להסתכל אחת לשנייה בעיניים זמן ממושך (נא לנסות בבית!) עד שממש אפשר לראות ולהראות רסיסים של הנשמה.

לחוות את הכוח המחזק והמרפא של קבוצה וגם להישאר נאמנה לעצמי ולקול היצירתי הפנימי שלי.

לפגוש את אנני ליבוביץ, נעמי וולף, זלדה, קלריסה פינקולה אסטס, אגי משעול ודניאלה ספקטור, ולקחת חלק בדיון מפרה במרחב אמנותי-תרבותי-נפשי שכזה.

ליהנות משמש מלטפת, מהליכה ברגליים יחפות על דשא רך, מאוכל טעים, ממוזיקה מעולה וממקום מקסים.

להיפרד בחיבוק ולהרגיש עכשיו, רק כמה ימים אחרי שהסתיים, שאני כבר מתגעגעת.

לאהוב את עצמי קצת יותר.

עכשיו תדמיינו את כל זה קורה בארבע פגישות בלבד. ככה חזק זה היה. סדנת "פני אישה" בנשים מצלמות. עוד מעט מתחילה עוד אחת. אם משהו ממה שכתבתי מדבר אליכן, תנו לעצמכן את המתנה הזאת.

- - - - - 

אישה ואישה/ אפרת סטרטינר

אישה ואישה.
מפגש.
שתי נשמות. ומצלמה.

וכל הרגעים שהיו והווים 
ביניהן, 
בתוכן,
לבדן מול עצמן.
מסעות שעברו
מפגשים שנוצרו
חוויות שצברו
כאבים ושמחות, פחדים ותשוקות,
חלומות ותקוות,
כמיהות, אכזבות.
חיים שלמים מתנקזים לרגע הזה של מפגש.
בין אישה לאישה
ועדשת מצלמה.

הן נפגשות. מדברות. מרככות את הלב.
אחת עם מצלמה
אחת עם שפתון ורימל.
נדמה שכל אחת משחקת תפקיד אחר במשחק הזה
של החיים,
ובעצם שתיהן באותו הצד. 
שתיהן פוסעות בשבילי מסען,
נשמה מול נשמה
אישה מול אישה,
מול כאב כל הנשים בעולם.
שהיו ויהיו
שישנן ואינן.
כאב הכמיהה לריפוי הלב,
ממכאובי השפיטה,
ההלקאה,
הפגיעה של עצמן 
בציפור נפשן 
הזכה.

רגע אחד מתרככות
מתקרבות,
מברכות את האור המלטף את עורן...
וברגע הבא
מבוכה, קיפאון, 
שולחים שריגים אל עומק הבטן הרכה.
מכווצים
מתקשים
נזהרים,
סוגרים על הלב...
ושוב עוטף אותן רוך, 
שחרור, התמסרות, 
למה שיגיע,
למה שכבר כאן מזמן, רק צריך להיזכר.

מין פסיעות של ריקוד, זהיר, מגשש,
חושני לעתים ולרגע עוצר,
וממשיך בשלל גווני צעדיו,
הרכים הנוקשים
מחברים מרחיקים
מקרבים מרעידים,
מתחברים לריקוד אחד מיוחד במינו.
שאין כמוהו בעולם. ויש דומים לו מיליונים.
יצירה ייחודית שנוצרת
ברגע אחד, 
במפגש מיוחד
בין אישה לאישה
ועדשת מצלמה.
ושני לבבות פתוחים לרווחה.

23.12.15
***
זהו טקסט סיכום שכתבתי, על חלק מהתהליך המרגש והנפלא שעברתי במסגרת קורס "פני אישה" בהנחייתה של ליאור מן.
ארבעה מפגשים שהם מתנה ללב, לנשמה ולמפגש שלך עם עצמך.
פגשתי קבוצת נשים נפלאה ומלאה באהבה, סקרנות, כישרון ואומץ.
פגשתי מנחה שהיא מורה לחיים, מלאה בידע עתיק משולב עם ידע עכשווי, מחוברת ללב, לנשיות, לכאן ועכשיו ולפעם מזמן... מרתקת, מקצועית, מרגשת, קשובה ומלאת אהבה לצילום, לנשים ובכלל. עושה הכל בחיוך ועם לב רחב
הקורס פתח בפני זוויות התבוננות וראייה שהעמיקו והתרחבו. 
נפתחו לי מרחבים חדשים של אפשרויות צילום.
הקורס הנביט בי תחושות מסוגלות, אומץ ואמונה שכשאני פותחת את הלב, מקשיבה, מתבוננת, מתכווננת- המצולמות יפתחו אלי ואל המצלמה. המתנות יגיעו. יכולים לקרות ניסים. 
ומבחינתי, קרו שם קסמים של ממש.

עברו יומיים, ואני עדיין מתהלכת עם החוויה בתוכי, והמילים, המילים לא מצליחות להעביר את עומק החוויה והתחושות.
ליאור אהובה, תודה על חודש של צמיחה, גדילה והתרחבות של הלב, הידע והיכולות.
זכיתי.
- - - - -

 
רציתי להגיד לך תודה. תודה כנה וטובה מן המעמקים, שכן הקורס הזה, על ארבעת מפגשיו ועל נפשי המפוזרת גם בו, העיר בי משהו עמוק כל כך - את חדוות היצירה ואת האומץ לבקש את היצירה בחיי. שנים רבות נמנעתי מלצלם, כי כה רבים המצלמים והמצלמות. שנים רבות נמנעתי מלהביא לעולם את האוכל שלי, האמנות שלי, כי כה רבים האופים והמבשלים. כנ"ל המוסיקה, כנ"ל הכתיבה, כנ"ל כל יצירה. 

הקורס הגיע אליי בזמן בו הגוף והנפש היו פתוחים לאפשרות שאולי החיים יכולים להיות אחרת, אי שם על אי טרופי בברזיל, ואני שמחה שלמרות הספקות, למרות הזיכרונות מקורסי צילום שאני מתחילה אבל לא מצליחה להתמסר אליהם, למרות החשש ששוב אפגוש את הבינוניות המתעתעת (שלי מולי בתוכי עם עצמי), באתי, הקשבתי והייתי בדרכי. לעתים הרגשתי כמתבוננת מהצד, אבל לעולם לא באופן שלילי. יש לי הדרך שלי, כפי שתיארה שרית: "התמונות שלך הן ממש כמוך. יפות ולא ברור מה יש בהן" :) אולי, אבל זה חלק מהקסם.
 
נמלאתי השראה הן ממך ומדרכך השקטה, הנאמנה לעצמה, האמיתית ומלאת החיים והן מקבוצה של נשים שהוכיחה לי פעם נוספת, כמה תבונה וחכמה עתיקה יש בנו, בנות האדם. כמה יופי ואנושיות היו במפגשים הללו (והרבה לב גם!). תודה. 
 
- - - - - 

ליאורי

זו סדנא שניה שאני חווה איתך, ומכל סדנא אני יוצאת כאשר אדוות השינוי מלוות אותי עוד לזמן רב.
אני משתוקקת לפגוש כל אחת מהן, ולראות לאן יובילו אותי.
איך תהא דרכי המשולבת בחוויות הסדנא.
עדיין צפה לי ומתבוננת בכל מה שעברנו

כמנחה יש בך משהו נשי עתיק, מכיל, עמוק, מחבק.
כצלמת יש איתך תוכן מרתק
וכאישה... מבחינתי את אמא. אמא אדמה, אמא יודעת, אמא של דורות של נשים.
ואת כל הרוחות האלו העברת לנו בעדינות
הרוח הקמאית של האישה העתיקה
מלווה אותי ברכות
מכסה אותי בשמיכה
ומאפשרת לי
פשוט מאפשרת

תודה !

- - - - -

כמעט שאין מה להוסיף, אלא להצטרף לדברים המופלאים שכתבתן על החוויה המשותפת שעברנו בסדנת "פני אשה" עם ליאור מן. "פני אשה" - תהליך של הדהוד בין גילוי לכיסוי, פריצת הגבול הפנימי מבלי לאבדו, מציאת הייחוד וטביעת העין האישית של כל אחת מאיתנו, ההסכמה הפנימית בקצב אישי לחשוף ולהחשף בעין המצלמה שהתאפשרה ונרקמה בחייק הקבלה הטוטלית, הושטת היד, המקצועיות, העומק, התבוניות מעוררת ההשראה והעין הטובה של ליאור, תהליך שאיפשר להשיל מיגננות ושיפוט וכבמטה קסם הפכה המצלמה מחייץ בין מצולמת למצלמת, לאלמנט מגן ומקרב. התהליך מבחינתי התחיל בהעזה להניח רגל מהוססת על מפתן הסטודיו בכרכור ומהר מאוד ההליכה על בהונות הפכה לבוטחת, יציבה, גם אם בשביל היו מהמורות.תהליך ההתבוננות על עצמנו והאחר,ההתעכבות על הקשב הפנימי, השהייה במחיצת עצמנו דרך תרגיל ההתבוננות בעינים, חשף נעלמים בעצמנו ובזולתנו.רולאן בארת בספרו "מחשבות על הצילום" כותב: "אני רוצה לשרטט את הפנים האהובים עלי באמצעות המחשבה, לעשות אותם שדה מיוחד במינו להסתכלות חודרת, אני רוצה להגדיל פנים אלה כדי להיטיב לראותם ולהבינם ולראות את האמת שבהם", הסדנה כיוונה את עין העדשה והפוקוס אל המקום שממנו נובע יופי, רגש, שחרור, קבלה ואמונה בעצמנו, כל מה שצריך כדי להוציא את הפסל שגלום בשיש,,, תודה ליאור על אישיותך וגישתך הנדירות שאיפשרו את כול זה ותודה לקבוצה המיחדת. אפרת אורלובסקי

 

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות