מצלמות כותבות. תהודת זהות. התבוננות. עדנה

מצלמות כותבות
תהודת זהות

התבוננות: עדנה

 

עדנה הסוערת, הבוערת בערגה למזור
לגוף הדואב, לנפש השסועה, לשנת לילה, למנוחת יום
לזמן חלום, לזמן אני, לזמן הודו,
למרחב אוהב, מכיל, לאוזניים שישמעו.
עדנה האמיצה, החשופה, השקופה, היפה
עדנה העורגת לאיש ההוא
ולאשה שהיא -
יין פלאי.

 

עדנה שפשטה נפשה בפנינו

מצלמות כותבות. תהודת זהות. צילום: עדנה מיכאל אתיאל

חזור וחזור

 

עדנה שמבט עיניה
נותר כשהיה
בתמונת ילדותה

מצלמות כותבות. תהודת זהות. צילום: עדנה מיכאל אתיאל

כמו גם חקירתה
הקודחת
את העולם
ואת עצמה
במילים ובמצלמה

מצלמות כותבות. תהודת זהות. צילום: עירית עשת מור

מצלמות כותבות. תהודת זהות. צילום: עדנה מיכאל אתיאל

 

עדנה שציפור נפשה האדומה עולזת

מצלמות כותבות. תהודת זהות. צילום: עדנה מיכאל אתיאל

עדנתה מאירה

מצלמות כותבות. תהודת זהות. צילום: עדנה מיכאל אתיאל

 

ועכשיו במילותיה לנו מן הפגישה האחרונה:

"במסע שלי אל האני שלי של עצמי
מצאתי עצמי ילדה קטנה עיניים שחורות בוהות בוהקות שואלות חוקרות מבקשות תשובות לשאלות,
ואני עוטה מסכות כובעים צעיפים צבעים. 
מייפה חיי עוברת משוכות צוללת עמוק צפה ועולה.
חיה את פשטות חיי בעולם סוער ושואט קדימה
מנתבת מסלולים נושמת שואפת נושפת אויר חיים שלמים.
רואה שומרת שתיקה.
אני פסימית הכי אופטימית אני אופטימית הכי פסימית.
פורשת כנפיים רוצה לעוף גבוה יותר לרחף בין עננים
להשקיע גופי בפוך נוצות אווריריות. "

"שרית אהובה בנות אהובות
מצלמות כותבות סתיו 2015
התכנסנו נשים שונות ומגוונות
חלקנו שתפנו נגענו במקומות הכי שלנו
יצרנו תה/עודת זהות
חקרנו צלמנו כתבנו
נושמת עמוק החוויה מפנימה
יוצרת עצמי מתחילה ממשיכה לצמוח
תודה על היותכן נדבך בתצריף חיי
נוצרת בלבי בחיבוק ואהבה
תודה"

"סיום. מסרבת.אתן בטבורי. אוהבת כל אחת ואחת מכן. יחידות ומיוחדות עד אין קץ."

תודה עדנה,
שחוזקותיה בעדינותה
להתראות בהודו
האמיתית
וזו שבלב

מצלמות כותבות. תהודת זהות. צילום: עדנה מיכאל אתיאל

מצלמות כותבות. תהודת זהות. צילום: עדנה מיכאל אתיאל

*

פוסט זה מתפרסם לקראת
ההתבוננויות הבאות
בסדנת מצלמות. כותבות.
מורה דרך
רגשות. מערכות. מסע.
העתידה להיפתח ב-5.9.2016
 

מחכה בהתרגשות

להתראות

שרית