אני נעה, משמע אני קיימת

נשים מצלמות, אליסיה שחף
צילום: אליסיה שחף

חווית הלידה שלי הייתה כל כך טראומטית עבור אמא שלי, שהותירה אותה עם מיגרנות קשות מאוד. היא הייתה אישה צעירה, בתחילת שנות העשרים שלה, עבדה במשרה מלאה בתפקיד בכיר ברשת חנויות קוסמטיקה ומדי כמה שבועות נאלצה לעצור הכל ולהיכנס להסגר בחדר אפל ושקט, בסבל נוראי, עד יעבור זעם.

אני זוכרת את עצמי פותחת בשקט את הדלת ומסתכלת עליה, שוכבת במיטה עם מגבת קטנה על הפנים. כל כך ריחמתי עליה... (ועוד לא ידעתי כמה ארחם עליה בעתיד, אבל זה כבר סיפור אחר)

בשיא היאוש, לאחר שנים של סבל וניסיונות כושלים להתמודד באמצעות תרופות שונות, רופא המשפחה סיפר לאמא שהוא שמע על מרכז חדש שנפתח ברחוב פרגואי. קוראים לזה rio abierto (נהר פתוח בספרדית) ו"הם עושים שם יוגה ו- expresión corporal “ (שפת גוף בתרגום מילולי, כמה לא מקרי)

תוך פחות משנה המיגרנות נעלמו כאילו לא היו. אז היא הציעה לסבתא להצטרף, אולי יעזרו לה עם כאבי הגב שלה, ולאחותה, שגם היא תהנה מהקסם הזה. ומכיוון שאז הכל הן עשו ביחד, לקחו גם אותנו, הילדים. היינו מגיעות כל הבנות בחבורה למרכז ריו אביירטו, המבוגרות נכנסות לשיעור והילדות נשארנו בחוץ, במלתחה,קרוב לדלת הפתוחה של הסטודיו. הקשבנו למוזיקה, נבוכות מהצעקות שבקעו משם. סקרניות ומשועשעות מהנשים העירומות שהסתובבו במלתחה ובאו להתקלח לאחר השיעור.

אני לא זוכרת אם פתחו שיעור לילדות, או שפשוט הצטרפנו לשיעורים של המבוגרות. אני כן זוכרת את התחושה, את הגוף מקשיב למוזיקה, נע מעצמו, משתחרר, מתחזק ומתגמש.

אז לא ידעתי להסביר, וגם לא היה לי צורך כזה. פשוט הרגשתי.

היום ברור לי, שבריו אביירטו למדתי את המשמעות של להיות "כאן ועכשיו", בחיבור מלא בתוך הגוף.

למדתי להקשיב לגוף, ולשחרר אותו, ולאפשר לו לנוע. לצלילים חיצוניים או לפעימות הלב.

ככל שצעירים יותר, יותר קל ללמוד שפה, כל שפה. אני יודעת את זה מניסיון. את השפה שהגוף שלי מדבר למדתי בגיל 6, וכל יום אני לומדת אותה מחדש.

שהרי אני חיה בעיקר בתוך הראש שלי, ואת הגוף – הגוף הזה שלוקח אותי ממקום למקום, שמרגיש, שחם לו וקר לו ונעים לו וכואב לו – אני נוטה לשכוח, כמה הוא אני ואני הוא.

ברגעי החסד האלה, בתנועת הגוף, בהקשבה מלאה ועמוקה, הכל מתחבר ואני חיה. הכי חיה.

Dance, dance. Otherwise we are lost - Pina Bausch

- - - - -

צילום בשפת גוף היא סדרה בת חמישה מפגשים החוקרת את החיבורים המרתקים שבין המבט הצילומי ובין החוויה הגופנית, בהנחיית אליסיה שחף
יחד נלמד את האיכויות האמנותיות הבוקעות מאיתנו כאשר אנו נעות מתוך קשב עמוק אל נימי גופינו שלנו ונותנות לרוח היצירתית להניע את רוחנו ואת מצלמותינו.
המחזור הקרוב יוצא לדרך במרץ 2016! 
>> לכל הפרטים

 

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות