מן השתיקה

מצלמות. כותבות.
מורה דרך
רגשות. מערכות. מסע.

מן השתיקה.

*

כמעט חודש אחרי שהסתיימה,
סדנתי המפעימה,
חודש של שתיקה,
של הסדרת הנשימה,
אני כותבת את שהיה.  

והיה
כל כך הרבה היה.
שכשאני מתבוננת בכל זה,
כעת הזו החיה,
מתחוור בי עמוק,
הצורך שהיה בי לאחריה,
לפשוט את עצמי שהייתה לפניה,
ולשתוק.

ואני יוצאת עכשיו
מן השתיקה,
הנני, שוב,
פרושה לפניכם, לפניי,
פרוסה. פרוסה.
הנני
האש והעצים
והשה, לעולה.

*

את צילומי המסע שלי

פרשתי

את צילומי רגשותיי

חשפתי

לצילומי מערכות יחסיי עם חיי

נתתי מקום

לנשום

מונחים הם בפניי

ואני בהם נוגעת

בליבי נוגעת

בנפשי

ואני אותם יודעת

והם

יודעים אותי.

 

אהבה

מה זאת אהבה

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. שרית חביב. צילום: גלית אבינועם

התחלתי,
בצילום נעדר הפוקוס,
בו אני שכובה, מסבה את פניי,
מן הלבד, העצב, הכמיהה,
מן השיר:

את הנעליים
מסירה
את המשקפיים
רואות העיניים
עצומות
גומיית השיער
משחררת
ראש לכר
מתקפלת
עובר
מבקשת
כתפך.
בקר.

אינך. 

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. צילום: שרית חביב.

עברתי דרך,
צילום אהבה
שאהבתי עם עץ האיקליפטוס
שנגע בי בידו הטובה. 

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. שרית חביב. צילום: נתנאל גולדברג

נעתי
אל עבר צילומי המואר
מקבלת השבת במדבר
גופי פתוח, חשוף,
שמחת הנפש והגוף
אהבת הרגע,
אהבת הנשים שחלקו איתי את הרגע,
אהבת הרוח והדרך,
מהות שהיא אהבה
אהבה שהיא מהות.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. צילום: שרית חביב.

 

חלקתי אהבת אמת עם העולם,
צילמתי בבואתי במראת חדר שינה שידע אהבה,
עשיתי אהבה עיניים בעיניים עם אדם,
וכתבתי:

ראיתי
טווס.
מראה.
שידת איפור.
מיטה סתורה.
וילון תחרה.
חלון.
שקדיה.

ראיתי
עקבות אהבה.

 

עצב

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. צילום: גלית אבינועם.

התחלתי בצילום
הפחד שלי מהעצב,
מן השקיעה אל תוכו, מן הקריסה.
צילום בו אני עומדת בברכיים שחות
שערי מוטל על פניי
ידי שבורה מוסטת אחור
וצילי האפור
אוחז בי.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. עצב. צילום: שרית חביב.

עברתי דרך
צילום צל כלניות
שנדמו לי כמדבקות פרחי דם המכבים
מימי הזיכרון של ילדותי
בהם איתרתי את צל ציפור נפשי
עומדה על החלון
מבקשת מעוף.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. צילום: שרית חביב.

והגעתי,
אל צילומו של הארנב
הממהר, המפחד לאחר,
אליס הדולקת בעקבותיו,
ואני המחייכת אליה ואליו,
חצויה אל מול פני המצלמה.
דרך המחילה, זחלתי,
אל ארץ אחרת, ארץ פלאות,
ארץ דמיוני, שיריי, סיפוריי,
קטונתי וגדלתי,
פגשתי כובענים מטורפים,
ומלכת לבבות.
העצב לימד אותי שיעורים רבים וטובים,
הפך אותי למי שאני היום,  
"איני זקוקה לך יותר",
אומרת לו מחצית פניי המחייכת,
מחצית פניי.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. צילום: שרית חביב.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. צילום: שרית חביב.

ומחצית פניי האחרת,
מוסתרת על ידי המצלמה,
מטושטשת במראה,
צילמה את הדמעות שיצאו את בבואתה
ונזכרה את שפעם כתבה, לאהובה, בעת מריבה:

"עומדות הדמעות, 
משתדלות לא לצאת, 
מחזיקות אותי 
שלא אפול. 
ואיך דמעות יכולות להחזיק גוף שלם? תשאל, 
כשכל הגוף עשוי דמעות, 
מסודרות ליצור את מתארו, הן יכולות. 
אבל זה שברירי כל כך כל העסק הזה, 
שמספיק שאחת יוצאת מן הגוף 
והוא חייב לקרוס."

ובראותה אותן, מולה, על המראה.

נוכחה כי הן יצאו, והיא, לא קרסה.

אמהות


נעתי בשני צירים.
 

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. צילום: שרית חביב.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: שרית חביב.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: שרית חביב.

בציר הראשון צילמתי תפיסתי את האמהות
בצילומי ההריון של יעלי, שחור לבן,
הפעם הראשונה בה אהבתי צילומי שחור לבן,
פשטותם,
והתיקון שעברתי אל מול חוסר היכולת שלי,
להצטלם בעת שנשאתי את ילדיי בתוכי.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: שרית חביב.

מול אלה, צפה שאלת הנשיות אל מול האמהות
בצילום שנשתרבב בסוף התהליך
שאלה שאני שואלת כל רגע בחיי.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: שרית חביב.

 

הצילום הסוגר צילומים אלה,
הוא צילום השתקפותי בחלון העגול שבתקרת החאן
בעת קבלת השבת בזמן מדבר.
השתקפות צילום האהבה שלי
נדמתה לי כרחם ובה שני עוברים
כתאומיי
הטבור שלי, מואר באור נרות יקר
אני הרחם הגדולה, ואני אמא
לעצמי, ולכל הנשים בחיי,
מאירה את חשכת הלילה ככוכב
בטרם שחר.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. שרית חביב. צילום: מיכל קהן.

בציר השני
נעתי מצילום בו אני רוכנת חבוקה עם ילדיי
אנחנו יוצרים אי, מעגל, משפחה חדשה של שלושה,
אחוזים זה בזה,

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: שרית חביב.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: שרית חביב.

 

צילום בני בכנפי מלאך בחשיכה,
וביתי מרכינה ראשה בעדנה,

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: שרית חביב.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: שרית חביב.

 

צילומיהם מביעים משאלה ובקשה,
עיניהם מתבוננות פנימה, אינן מישירות מבט למצלמה.
צילומים המשקפים את העצב שעדיין טמון בהם
את התמודדויותיהם.

 

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: שרית חביב.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: שרית חביב.

הצילומים הסוגרים צילומים אלה,
הם צילומיי את ליליה עם בנה ובתה,
שילובם כחלק מחייה, המורכבים הן מאמהותה והן מהגשמתה,
גם צילומים אלה מרכזם במעגל,
נותנים מקום מלא כל פעם לאחד מן הילדים, לבטא עצמו,
כשבצילום עם הבת, עוד אמא ובת בגבם לתצלום,
מדליקות נרות ומביעות משאלות, לבריאות.
הצילומים מבטאים את רצוני ורצון ילדיי בנפרדות,
ואת הקשר העמוק ביני לבינם, תוכו של רחם המעגל שלי.
ואף שהם נעדרים מאלה הצילומים,
הייתי במקום ההוא בשבילי,
הכרתי בחשיבותו של המקום שלי בחיי.

 

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: שרית חביב.
מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: שרית חביב.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: שרית חביב.

וצילומי נהרה של אור ושמחה על פניהם של ילדיי,
שהגיעו הביתה, ככתוב על חולצתה של ביתי.
 

בקשה

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: שרית חביב.

התחלתי בצילום רגע טהור בו ילדיי
מבקשים משאלות יום הולדת.
בהתכוונות, מתוך אמונה, באור, בתום.
יודעים את התורה כולה.
ביקשתי שכל רגע ורגע נדע לבקש, כך לבקש.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. שרית חביב. צילום: נעה של הים.

המשכתי בצילום בקשתי שלי, איילת אהבה, לאהבה
אהבת שני איילים אדומים נוצצים בתשוקה ויצירה ושמחה,
בצילום אני אוחזת בהם, ושואלת אחיזה,
ושואלת למה אני נסתרת, סתורה.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. בקשה. צילום: שרית חביב.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. בקשה. צילום: שרית חביב.

שלושה צילומים מן המדבר
מבטאים עבורי את זו הכמיהה
שניים כתומים, אדומים, חומים, זהובים
מלאי תשוקה, צ'אקרת המין והיצירה שלי שנתעוררה,

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. בקשה. צילום: שרית חביב.

ובאחד, זוג ציפורים זעירות
נדמות לכודות בין ענפיו של עץ בזריחה,
קרובות מרחק נגיעה, אך לא נוגעות,
זו את זו לא רואות.

יש לי דרך לעשות.
התחלתי שם, במדבר,
לשחרר פחדים, נטישות,
חולשות, לבקש בקשות.  

אני בדרך.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. שרית חביב. צילום: נעמה מימון.

ויש בה בדרך, גם רגעי שמחה,
בהם אני נוטלת את האיילים ומרכיבה אותם על כתר ראשי,
ומצויה בחגיגה גדולה של נשיותי,
מלכת למוריה, ממלכה אבודה וחופשית,
נותנת דרור למאוויי נפשי. 

תהליך ושינוי

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. תהליך ושינוי. צילום: שרית חביב.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. תהליך ושינוי. צילום: שרית חביב.

 

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. תהליך ושינוי. צילום: שרית חביב.

בחרתי בצילומי מערה נושקת לפני המים,
בוחנת פתחים ודרכי יציאה. סולם צהוב מוביל לפתח סגור,
ופרופיל אדם, שלוש מדרגות ואור המובילים לזה הפתוח.
סיימתי לטפס בסולם הזהב, טיפוס עקר,
אני בתוך מערתי עכשיו, הפנימית, הרגשית, החולה,
אך הידיעה שהיא סינתטית, וכי החיים נמצאים בחוץ בחוויה,
בלא נודע של האפשרויות כולן, בעולם
הובילה אותי לכתוב:

אנחנו

בנות שבט אבודות.

זקוקות לפעמים

לשקט מערות.

אנחנו חוזרות למערות,

שבתוכנו,

שבות אל עצמנו,

להיטען כוחות,

בחשכת מערות,

לחוות הארות.

במערה זאת הפעם, שחררתי רצייה, ריצוי, השתוקקות,
שחררתי סבל בדמעות, וחזרתי לחיים במטוס,

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. תהליך ושינוי. צילום: שרית חביב.

 

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. תהליך ושינוי. צילום: שרית חביב.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. תהליך ושינוי. צילום: שרית חביב.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. תהליך ושינוי. צילום: שרית חביב.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. תהליך ושינוי. צילום: שרית חביב.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. תהליך ושינוי. צילום: שרית חביב.

בסדרת צילומים נוספת של הנשקף מחלונו,
כשפרופלור שחור מערבל את האור,
מטשטש ראייתי את הדרך לביתי.
שמש זהב צובעת את העולם, כשהוא עומד לנחות,
שם, על המסלול, מכוונים, מכוניות ומטוס חדש מוכנים לנסיעות והמראות חדשות.  

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. תהליך ושינוי. צילום: שרית חביב.

בצילומיי המסכמים מן המדבר,
אני פורטת על מיתר,

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. תהליך ושינוי. צילום: שרית חביב.

עומדת הפוך,

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. תהליך ושינוי. צילום: שרון אנקונה

ומאזנת את העולם דרך המצלמה העקומה.

כך אני חווה תהליך ושינוי
ברעד המיתר מפיק הצליל שהוא אני,
בנכונות לזוויות הראיה ההפוכות המיוחדות לי,
ודרך הצילום הכביכול עקום,
היוצר ממתאר המדבר קו ישר,
ומאפשר לי לחוות אחרת את היקום,
את הקיום. 

סוף

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. סוף. צילום: שרית חביב.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. סוף. צילום: שרית חביב.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. סוף. צילום: שרית חביב.

 

 

בצילומים בהם בחרתי, אנשים,
מביטים בשריפת יצירתם, מקדשם,
משחררים אחיזתם בחומר, בהתרגשות.
זו הדרך בה ביקשתי לחוות סופים בחיי.
בטבעיות, באורה, לדעת להיפרד, ליצור התחלה חדשה.
האש שיקפה את האש שפוקדת את גופי בדלקות,
ששורפת אותי ומרוקנת פחדים, כעסים, דפוסים,
להותיר את העבר, במדבר.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. צילום: שרית חביב.

בצילום המסכם,
את כל הצילומים כולם,
צדודית אשה מביטה בזריחה,
יצירת האש הגדולה של העולם,
זריחה, התחלה חדשה, אשה,
אופק, קדושה, ריגשה,
השמש גוש של אש,
רחוקה,
אורה מלטף את קור הבקר המדברי,
מזהיב שיערי,
כהרף עין היא עולה אל תכלת הרקיע,
מבדילה בין הלילה החשוך ליום המואר,
ברגע הזה
אפשר הכל
הכל אפשר. 

 

***

והעת להודות. לבנות סדנתי המפעימות. 
קרן. ליאת. ענת. אלה. קיטי. ציפי. ויקי. רינה. דפנה. 
שעברו איתי, וממשיכות לעבור, בדרך הפלאות. 
דרך הצילום. הכתיבה.
דרך האהבה. 

 

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. צילום: שרית חביב.

 

 

*

פוסט זה מתפרסם לקראת סדנת
מצלמות. כותבות.
מורה דרך.
רגשות. מערכות. מסע.
העתידה להיפתח ב-5.9.2016
יום שני

מחכה בהתרגשות
לך

להתראות

שרית

 

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות