מצלמות כותבות. מורה דרך. התבוננות: קרן. אור ושמש.

מצלמות. כותבות.
מורה דרך:
רגשות. מערכות. מסע.

התבוננות: קרן

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. צילום: שרית חביב.

אני רואה את קרן לומדת את זקנות השבט, את השיעורים.
קרן שבאומץ משחררת לחירות את היתמות האחוזה בה, את ההשוואות, את הזיקוקים.
מוציאה לחופשי מפלצות ופחדים במילים ועוד מילים ועוד.
בפואמות ושירה, מגלה עצמה הנדירה, צבעוניות צבעוניה,
קרן אורך התלכדה ליצור שמש חמה ופועמת.
מהממת.

בפניכן
התהליך אותו עברה קרן 
בצילומים ובמילים הנפלאים שלה
 

אהבה

מצלמות כותבות. מורה דרך. אהבה. צילום: קרן שם טוב חיימוביץ'

היא נולדה אהבה

תמצית מזוקקת שכולה אהבה

נשמה, אכלה, קיבלה ונתנה

אהבה

ואז הגיעו החיים,

החוקים,

הפחדים,

המחלות.

ואז היא נהייתה ילדה עצובה.

האהבה נעזבה.

ואז כל שפתה דיברה את עצבונה,

מבטה, רגשותיה

האופן שבו את העולם בחנה.

כך היא היתה

עד בקיעת הריונה.

אז שוב הנצו ניצני אהבה.

היא הרגישה חיבור

יצירה משלה

אך דבר לא הכין אותה

לעוצמת הפליאה.

למפגש עם הדבר הכי נפלא

שהיא במו ביצתה (וקצת עזרה מבעלה)

יצרה.

וואו.

וכמה אהבה אז היתה.

אותה אהבה שידעה בראשיתה

ברגעי בריאתה.

אהבה

אהבה לעצמה

מעצמה

בעוצמה.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אהבה. צילום: קרן שם טוב חיימוביץ'

עצב

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. צילום: קרן שם טוב חיימוביץ'

עיניי העצובות

רככו עצבונן

דמעות הכאב

ניקו

שטפו

וחשפוני

במערומיי

הנפלאים.

 

 

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. עצב. צילום: קרן שם טוב חיימוביץ'

אמהות

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: קרן שם טוב חיימוביץ'

הכי ההיפך מלמות.

מאז שהגעת,

אני חיה מתמיד.

לטוב ולרע.

לפעמים יותר מידי.

ואז יוצא האוויר באחת.

אך אותו האוויר שממני ברח

יחזור כשאגש תיכף

לחבק אותךָ ואותך.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. אמהות. צילום: קרן שם טוב חיימוביץ'

 

בקשה

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. בקשה. צילום: קרן שם טוב חיימוביץ'

מה בקשתי מן העולם?

מבקשת פשטות

מבקשת קלות

מבקשת מעט

אבל שיבוא בכמות

מבקשת אוויר

יופי

יצירה

ושמחה

מבקשת לי שקט

שאשאף לרווחה

שאדע שהכל אפשרי לי תמיד

שיהיה לי קל בהווה, בעתיד

מבקשת סתם לשבת לי

לנוח בצל העץ

לבקש בקשות

כמו בלונים שאפריח לעולם

ואתה יקום יקר

תגשים לי

בזה אחר זה

בלון בלון

את כולם.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. בקשה. צילום: קרן שם טוב חיימוביץ'

תהליך ושינוי

 

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. תהליך ושינוי. צילום: קרן שם טוב חיימוביץ'
מהו התהליך והשינוי אליו אני מייחלת

כמו נרקומן בדרום תל אביב

מצאתי עצמי

מחפשת את השינוי הבא

הגדילה הבאה.

קראתי לזה בכל מיני שמות

התפתחות אישית

העצמה

צמיחה

וכל שינוי שעוברת

לתחושה מתמכרת

ומרוב שינויים, הצלחות, התפתחות

לא עצרתי לרגע

כי זו סתם השתהות.

אז מצאתי עצמי במירוץ להגשמה

כששכחתי איזה היי זה

סתם להיות

פה ברגע

לתרגל נשימה

לא לעשות

לדאות

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. תהליך ושינוי. צילום: קרן שם טוב חיימוביץ'

סוף

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. סוף. צילום: שרית חביב. קרן שם טוב חיימוביץ'

מה התחלתי החדשה במקום שנתפנה בי מן הסוף?

כבר כמה חודשים

שאני מפנה ארונות ארונות

של סופים

של מילים

של אירועים

מפנה אותם ממני אל הדף

מליבי אל החוץ

מתוכי אל העולם

וההתרוקנות הזאת

היא הדבר הממלא ביותר שקרה לי.

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. סוף. צילום: קרן שם טוב חיימוביץ'

סוף יקר

סבבה

הבנתי

ניצלתי אותך יפה

אני מסכנה

אני יתומה מאם

מרחמים עליי

דואגים לי

אכפת ממני

יש בי משהו מיוחד

עמוק

וואו איזו עמוקה אני

ממש באר

מרוב עומק כבר לא רואים ת' קרקעית

אז היו לי חיים קשים

ולבד

ומוות

ועצב

ובדידות

אבל חראם

היה

נקסט !

לא בזין שלי להמשיך להיאחז בזה

עמוקה ללא תלות באובדן

חזקה ללא תלות בקושי

מזכיר לי את

לקחו לי

עשו לי

הרצפה עקומה.

אני בוחרת את חיי

אני חיה בחוויית התחלה.

הווייה של התרגשות

של יצירה

של בריאה

של צמיחה

לא עוד גולגולת באופק

כי אם אור

מגדלור

שתמיד יראה לי את הדרך

תמיד יהיו בידי התשובות

הרגשת בטחון

אהבה

שעטפו אותי

ומהם תצא אני במיטבי

אני במלואי

עם הרגש, עם העומק

עם העניין, עם האהבה,

אפסיק להיאחז בסקסיות העצב

בעומק הכאב

ואאמין שיש בי מהם

בזכותי.

אני סקסית,

אני עמוקה,

אני מצחיקה,

אני חכמה,

אני שובבה,

אני מוכשרת,

אני עפה על עצמי

הנה

אמרתי את זה

ראית?

ומה קרה?

נפלו הקירות?

נשרו לי השערות?

למה כלך כך הפחדת אותי

מאהבה עצמית

מתעופה עצמית?

הפעוטה הקטנה לובשת חיוך

חוזרת לחייך כמו שאר התינוקות

נהנית מהרגע

מאמינה באהבה

בנצח

בבטחון

בשלווה.

הפעוטה הפעם מנופפת בידה לשלום

לא בהיזקקות

בבטחון,

בהודיה על היש,

בהתרגשות ממה שיבוא עכשיו

ממשחק החיים הזה

היא תינוקת

אני תינוקת

באתי ליהנות !

 

מצלמות כותבות. מורה דרך. רגשות. מערכות. מסע. צילום: שרית חביב.

ולסיום
המילים המופלאות שכתבה לי קרן
עם סיום הסדנה הכל כך חזקה הזאת:

"שרית
לגיל 37 בחרתי לי אותך כמתנה. 
כמה שהתרגשתי אז. 
לא יכולתי להעריך מה עומד להגיע אליי.
אל חיי.
אל ליבי. 
אל כל נים מנימיי. 
את הגעת והזרמת את דמי מחדש. 
עשית בי החייאה מלב אל לב. ממש. 
ולא שקודם לא חייתי, חלילה,
אבל הייתי ליד
ואת הגברת לי את הכמות. 
את שלחת את ידך הפיוטית, העמוקה
תפסת את ליבי ונגעת וטלטלת
ומשכת אותו באחת אל החוץ
תוך המון השראה וכל מה שהיה נחוץ. 
עוררת בלבי חדרים חדשים
אולמות של ממש
מלאים במילים. 
שרק חיכו למלאך, לשליח
בדמות של שרית
שתרגש ותלהיב ותנחה ותרטיט. 
תודה על הדרך. תודע על המסע. 
תודה עלייך. וואחד תודה."

קרן אור שלי, 
גם את
תפסת את ליבי ונגעת וטלטלת. 
מה עוד יכולתי לבקש.
מודה על היש.

*

פוסט זה מתפרסם לקראת
ההתבוננויות הבאות
בסדנת מצלמות. כותבות.
מורה דרך:
רגשות
. מערכות. מסע.
העתידה להיפתח ב-5.9.2016
 

מחכה בהתרגשות

להתראות

שרית