אומרים שהעיניים הן חלון לנפש, אני מוסיפה שצילום הוא הדלת אליה.

תמיד נמשכתי (ועדיין) לצלם דלתות וחלונות. יש דלתות שממש מזמינות להגיע, לראות, לפתוח. יש דלתות מוזנחות כאילו מבקשות להרחיק את הצופה, מבקשות אותו להביט לכיוון אחר. ישנן כאלה שמוסתרות מן העין. ויש שעומדות במקומן במלוא הדרן ומנכיחות עצמן משל היו אומרות: אני כאן!

כמעט מול כל דלת אני מוצאת עצמי חושבת מה או מי נמצא מאחוריה? אילו מן חיים מתנהלים כאן ממש? עד כמה מספרת הדלת על שוכני הבית? האם יש בהם רצון להיראות? להסתתר? האם הם מזמינים להכנס? האם הם פתוחים לכל הנקרא בדרכם?

דלת ביתי אדומה וגדולה אולם נסתרת מן העוברים ושבים ברחוב. רק מי שייכנס בשערי החצר יגיע לדלת האדומה.

מה יכולה הדלת לספר עליי? 

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות