בעיניים אחרות - ראיון עם אנהאר מסרוואה

אנהאר מסרוואה, היא בוגרת נשים מצלמות, השתתפה בסוף השבוע במדבר שם התוודענו אליה ואל צילומי הטבע והמרחבים שלה. הפעם, החלטנו לראיין אותה בגלל פרויקט צילום של נשים יהודיות ערביות בו היא משתתפת. אנהאר עובדת במרכז יהודי-ערבי לשלום בגבעת חביבה אשר מרכז בתוכו מגוון תוכניות למבוגרים, בני נוער וילדיםשרובן ככולן מחברות את שני העמים לדיאלוג פורה. אנהאר עצמה מנהלת פרויקטים במיוחד למגזר הערבי ושותפה לפרויקטים במימון משרד התרבות.

ראיינתי את אנהאר בגלל הפרויקט "בעיניים אחרות" אשר מתקיים, זו שנה חמישית, במרכז לאומנויות ששייך למרכז בו היא עובדת.
בפרויקט זה משתתפות נשים ערביות ויהודיות שבאו לדבר על מגוון נושאים כגון קונפליקטים, זהות, נשיות וגם כדי ליצור דיאלוג דרך עין העדשה.

ספרי לי קצת על התוכנית שאת משתתפת בה 'בעיניים אחרות'.
'בעיניים אחרות' הוא פרויקט מאד חשוב. משתתפות בו עד 25 נשים, ערביות ויהודיות. הקורס מתנהל כשנה, ואפשר להמשיך משנה לשנה.
למרות שאנחנו חיים באזור שיש הרבה כפרים וערים יהודים וערבים גילינו שאנחנו לא באמת מכירים. דרך הפרויקט הזה, יש לנו הזדמנות להכיר אחת את השנייה, לחשוף ולגלות את הזהות שלי כערבייה, כיהודיה וכאישה. דרך המסע המשותף שאנו עוברות אני לומדת לחוות מחדש את החגים שלי ושל העם השני, לשתף בתחושות וגם אני להכיר את הנשים היהודיות ואת הרגישויות שלהן.

כיום, בעיקר בתקופה הזו, יש רגישות מאד גבוהה בגלל כל הפעולות הפוליטיות של העמים, האחד כנגד השני וגם בעמים הערביים שעוברים תהליך מסוים.
אנו לומדות תוך כדי התהליך, להפריד בין מה שאנחנו כנשים לבין פעולות המדינה. אנו לומדות לא לעשות הכללות. להביא את עצמינו כבני אדם, כנשים. אני מרגישה שאני רוצה להביא את עצמי גם כמיעוט ערבי שמרגיש חלק מהמדינה ורוצה שיכירו בנו ככאלה.
בעיניי, הדרך היחידה לגשר בין העמים הוא דרך דיאלוג ושיתוף, ובתוכנית הזו יש גם ערך מוסף של צילום.

בתחילת הקבוצה היו המון התנגדויות. לי באופן אישי, היה מאד קשה ומעייף מכיוון ששוב ושוב הייתי צריכה להסביר מחדש איך אישה ערבייה חושבת ופועלת. זה קשה להיות הדוברת של החברה הערבית. במיוחד שמצאתי את עצמי שוב ושוב מסבירה את האמת כפי שאני רואה אותה, שהיא לא פשוטה בשבילי במדינה בימים אלו.
ככל שהתהליך מתקדם, הן מצליחות להבין ולהזדהות אבל זה לוקח זמן. היום חלקן מזדהות עם זה.
מספיק לי שהן מקשיבות ובעקבות השיתופים שלי שואלות את עצמן שאלות.

מה היה תפקיד המצלמה בקידום החברות והשלום?
המצלמה מהווה כלי מאד חשוב בתוכנית הזו. היא מביאה את המציאות בצורה עדינה ומשכנעת. וגם אם יש קושי, יש תיעוד של המציאות. היא מבטאת את מה שכל אחת חושבת ומרגישה. כמו שאומרים, תמונה אחת שווה אלף מילים. בהתחלה למשל, היו דוחפים אותי לצלם דברים קשים שקשורים לדת שלי. אבל אני אוהבת לצלם טבע, מרחבים. בדרך זו, אני מצליחה לבטא את אנהאר הרכה ולא רק את זו האסרטיבית. המצלמה עזרה לי לבטא חלקים פנימיים שלי שבד"כ לא יוצאים החוצה. וכך גם עבור נשים אחרות, כל אחת עם מה שהיתה צריכה לבטא.
דרך התמונות שצילמנו יכולנו לראות עד כמה אנחנו דומות.

עצם זה שיכירו אותי מקרוב דרך צילום האישי שלי, של המנהגים שלי, של החגים והמסורת זה מאד מסקרן, מרגש ומקרב.
כפי שכבר ציינתי, התקופה הזו היא מאד רגישה ולכן יש צורך בגישור נוסף. יש הרבה חוסר בטחון וחוסר בשלווה. צריך לעלות לליגה אחרת מבחינת הדיאלוג. הפרויקט עצמו הוא תהליך, והוא לא קל.
הצילום של הנשים עוזר לגשר. למשל, חלק מהפרויקט כלל ביקורים בבתים של הנשים עצמן, ללא קשר לדת. הצילומים בבית של מישהי אחרת, ללא קשר לדת שלה מאד קירב בינינו וגרם לנו לקבל אחת את השנייה כמו שהיא. בלי השיפוטים.

כיצד את רואה את החשיבות של נשים בתהליך יצירת השלום?
רק אנחנו הנשים יכולות להביא את זה. זה יצטרך להיות נשים שאכפת להן מהחברה, משלווה, לא רק פוליטיקאיות. אין כמו אישה שתבין כמה חשוב להיות רגועה, להתפתח בדרך תרבותית, חברתית, כלכלית ולא רק לחשוב על מלחמות. נשים לא חושבות על מלחמות ויכולנו לראות את זה גם בקבוצה.
למרות שהיו פגישות לא קלות, עדיין יש רצון לגשר, להיות בדיאלוג בשיח. זה איכות נשית.
גם בעבודה שלי, במרכז, אני מרגישה חלק, במיוחד למה שקשור להעצמת נשים וקידום נוער. אם לומדת ומלמדת, שלמרות המגבלות שיש לנו, המגזר הערבי, אני יכולה להשפיע על שינוי והתקדמות. ואז אני מרגישה את הקידום ואת השינוי בתוכי, ללא תלות במדינה או בכל גורם אחר.

בנימה אישית, אנהאר, מה זה צילום בשבילך?
אני אוהבת לצלם פרחים (טבע) וזו תקופה נהדרת של פרחים. אני גם מאד אוהבת לצלם מרחבים וציפורים נודדות. זה מאד מרגיע אותי. לפני שהגעתי לצילום, הרגשתי המון כעס ואי שקט בפנים גם בעקבות היותי מיעוט בארץ. הצילום הביא איתו שקט לחיי וחיבר אותי למה יש במדינה ולא רק למה שלא נותנים לי. המדינה שלנו מאד יפה וצריך לשמור עליה ירוקה ויפה.

_______________________________________________________________________________________

חלק מה'אני מאמין' של 'נשים מצלמות' זה יצירת דיאלוג דרך צילום. אנו מודות לאנהאר ולכל אישה באשר היא אשר עושה מאמץ בתחום שלה לראות את האחר ולעשות בתוכה צעדים לעבר פיוס ושלום. לפני כשנה וחצי גם אנחנו יצרנו מרחב לנשים ערביות ויהודיות אשר הוליד את פרוייקט אשר התקיים מעבר לזהות הלאומית, מעבר לפחדים, מעבר לנפרדות. 'מעבר לגבולות העצמי' - פרוייקט של איחוד לבבות יהודי-ערבי דרך עין העדשה
אתן מוזמנות לצפות בוידאו שמסכם את שלושת חודשי העבודה המשותפת.

 

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות