לצלם מהעיניים שבלב

"התבוננתי בזורבה, שסובב את צווארו כעוף-טרף ושתה בדממה. התבוננתי בו והרהרתי בלבי, עד כמה מופלאה ומביכה היא תעלומת חיינו. בני-אדם נפגשים, ושוב הם נפרדים, כעלים הנידפים ברוח. עיניך מתאמצות לשווא לשמור על מראה הפנים, הגוף והתנועות של האיש אשר אהבת. תחלופנה שנים מעטות ושוב לא תוכל להיזכר אם היו כחולות או שחורות."

ניקוס קאזאנצאקיס. מתוך הספר "זורבה היווני

משוטטת במקומות זרים. לבד. חללים ריקים. שקופים. מצלמתמשתמשת במצלמה ככלי תקשורת. מתחבאת מאחוריה. נשענת עליה. רואה דרכה. מתמקדת. הצילום מגן עלי. שומר על שפיות ליבי ומרגיע את אישיותי. כשהמצלמה נוכחת קל לי יותר לעשות אהבה עם העולם. אני מתעדת. מספרת סיפור. נוגעת. מתקרבת. אין מילים מיותרות. יש אור. כשהמילים נחות יש מקום לאהבה להתקיים.

צילום: נויה אלון

צילום: נויה אלון

צילום: נויה אלון

בין הימים ההם לזמן הזה
בין הנסתר לנגלה, בין העולם של האור לעולם של צל

צילום הוא המוסיקה שלי. כל מה שמילים לא יכולות.

המצלמה היא האוזניים שלי, הסונר

אני אוהבת לצלם. אוהבת איך שזה מאפשר לתפוס את הרגע.

אף פעם הרגע הזה לא יחזור זו סצנה של רגע אחד, של מבט, תחושה. רגע מכריע.

מציצנות. צילום זה הצצה לעולם של אחרים. צילומים מספרים סיפור של הצצות קטנות של רגש. לצלם זה דרך להתבונן, זה תיעוד בנקודת מבט. ה זמן פרטי בחיבור של כל החושים. כשאני מצלמת נעלם הזמן ונשאר העכשיו

צילום הוא משחק במידות ומשקלים היוצרים קומפוזיציה של נחמה. איזון
אומנות המרחב החיצוניבתוכי.

צילום: נויה אלון

צילום: נויה אלון

לצלם בשבילי זה תמצית הקיום האישי. הפרטי. לצלם זאת אהבה. לצלם זה להיות ולא להיות בו זמנית. לצלם זה לצאת למסע פנימי דרך החוץ. המראות שאני רואה משקפים לי  את עצמי. מורים לי את הדרך בה בחרה נשמתי להתפתח. ההתבוננות היא כלי מרכזי בהתפתחות שלי והתיעוד הוא ביטוי מרגש לכך. הצילום עבורי הוא המסע שאינו נגמר. כל יציאה למרחב עם מצלמה היא הרפתקה שמקרבת אותי למקום בו נועדתי להיות

החיים הם סדרה של מסעות, על מנת לצמוח, תמיד מחפשת אוצרות חדשים, אתגרים חדשים, הצילום מאפשר לי לחקור עולמות חדשים וכך להמשיך לגדול ולצמוח. אני מאמינה שיש לי את הזכות לבדוק עם עצמי את המקום האמיתי שלוקחת לעצמי בחיים האלו. בוחרת להתרחק מהבית ולהיפגש עם עצמי במקומות אחרים.

"גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע-- כִּי-אַתָּה עִמָּדִי" {תהילים כ"ג}.

סומכת עלי. על אלוהים. על החיים האלו. רואה קדימה. משאירה את העבר במקומו והולכת הלאה. מרשה לעצמי לעלות שוב על שביל המסע האישי שלי, לנקודה בה פניתי לנתיב לא לי, מתישהו מזמן.  ממשיכה ללכת ולתור את הארץ המובטחת בתוכי דרך החוץ.עם מצלמה ולב גמיש. אהבה גדולה בתוכי. אהבה ללא סייג. אהבה שרוצה להתקיים ולקיים

 

אני ממשיכה במסע ללא יעד ברור אלא בשל ההליכה בשביל החכם מן ההולך בו.

 

תודה שהקשבתן

 

נויה אלון

אנג'ונה, גואה, הודו. נובמבר 2013

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות