השתקפויות - מסע צילום אחר ליפן

וואבי סאבי הוא הערכה אסטטית של זמניותם של החיים,
משפעת העלווה של העץ בקיץ נותרו רק ענפים דקים
תחת שמי החורף.
(וואבי סאבי, לאונרד קורן, הוצאת אסיה)

כפר קטן נגלה באור ראשון, כחלחל, עוטה שלג. הגענו בלילה בחושך המרזבים טפטפו , הקור הפתיע אותנו. שש עשרה נשים מצלמות, יזהר ואני. שקט. השלג נצץ בדממה בלבן מסנוור עצים עירומים ציירו קווים דקיקים שחורים אפורים, כביש דק התפתל למטה אל העמק, עורב שחור עף ביער ממול וקרא ביפנית.
כך התחיל המסע שלנו.

התעוררנו בקדוידה כפר זעיר במחוז ניגטה, הנמצא באי המרכזי הונשו למרגלות הרי האלפים היפניים. יזהר נוימן (איזו- ביפנית) המדריך שלנו למד כאן לפני כעשרים שנה את אמנות הכנת הנייר המסורתית. המאסטר שלו קובייאשי היה המארח שלנו.

ליזהר ולי היה חלום, טיול מסוג אחר, טיול הנוגע באנשים מבפנים. צילום שונה, צילום שאינו לקיחה אלא פעולה של קירבה- התקרבות. הכפר הנידח החל לגווע וקובייאשי (דור חמישי לאמני נייר בכפר) החליט להביא אליו חיים חדשים. הוא שיפץ בית מסורתי ישן שגגו קש (קאבאיוקי) והפך אותו למעין בית הארחה פשוט המשמש לאמנים ולמטיילים, מאפשר ביקור בכפר וטעימה מאורח חיים מסורתי ההולך ונעלם.

ארבעה ימים שהינו בכפר, ארבעה ימים שנראים כמו תקופת חיים שלמה. טיילנו בשלג אל יער עצי בונה נישא ויפיפה, פגשנו אמני טווייה, התנסינו בהכנת נייר מסורתי מעץ התות- נייר, בנינו מניפות נהדרות, אכלנו וצילמנו וצילמנו וצילמנו.
בהתחלה נראה היה שנוכחותנו מעיקה על התושבים הצנועים. נשים מבוגרות לא רצו להצטלם. היתה מבוכה, רצון להתחבא, חשש מהמצלמות השחורות הגדולות, מהעדשות הבוהקות באור, מהפנים האחרות, השונות כל כך המביטות בהם.

IMG_6917.JPG

איכרה כפופה הראתה בהתנצלות את ידיה הקמוטות ליעל ובלי מילים הסבירה שהן מחוספסות מעמל שנים וקור ואינן ראויות להיחשף לצילומים. יעל נטלה את ידיה ונישקה אותם. היא הוזמנה אל תוככי הבית הצנוע העשוי מעץ סחוף שרוחות ומים גילפו בקורותיו נופים קסומים.(תרצה עשתה סידרה שלמה יפיפייה של ציורי העץ הללו).
ההתקרבות החלה בנקודות שונות בזמן, לפעמים עם מקום מסוים, שדה אורז רטוב שבית עץ משתקף בו בשקיעה, לעיתים עם אדם היושב בקרן הרחוב ונד בראשו. כל אחת מצאה שם את "קדוידה" שלה.

  

בלילה השלישי נאספה חבורת בנות בהנהגתם של ענת ורווית והחלה להוריד תצלומים נבחרים אל הלפטופ. טיטיאנה עיבדה, אני ייעצתי, כרטיסים הועברו מיד ליד. היו כמה קריסות טכניות מחרידות שכנראה אי אפשר בלעדיהן. למחרת יצא איזו אל העיר הקרובה במרחק שעה נסיעה ובצהרים שב עם ההדפסות המיוחלות. 
  

קובייאשי קיבל את החלל היפה של בית המועצה עבורנו. נשארה לנו חצי שעה לתלות את הכול. בלי אמן הנייר המהולל זה פשוט לא היה קורה. הוא פרש, חתך, התאים, מדד, ליקק ואת הנייר הדביק בתפיחות רמות. ויוי הדביקה את התערוכה הישראלית במקביל.
בשלוש וחצי נפתחה התערוכה שלנו. קראנו לה 'השתקפויות' ותלינו שלטים מכווינים עם המילה בעברית וביפנית.

IMG_2287.jpg

תצלומי הכפר הנהדרים שהבנות צילמו התנוססו בחלל המואר והנקי ואתם גם תצלומים שהבאנו אתנו מהארץ על מנת לאפשר לאנשי הכפר לטעום משהו מארצנו. ברדיו דיווחו על הפתיחה וכן בעיתון מקומי.
הכפר זרם פנימה.

הגר הפכה למארחת וקיבלה את הנכנסים בקידה וביפנית רהוטה והזמינה אותם לטעום מהכיבוד שהוכן מבעוד יום, מקושט בדגלי א"י זעירים.

המבשלות המתוקות שלנו ליד תצלום של אחת מהן

היו הרבה רגעים בלתי נשכחים. העיניים דמעו מהתרגשות.איש לבוש במיטב בגדיו הגיע על ארבע. הסתבר שהוא נכה וכך הוא מתהלך בעולם. הוא זיהה את תצלומו והתרגש.
כפריה זיהתה את עצמה תחת כובע קש גדול וקראה לחברתה מצביעה על עצמה וצוחקת.
אישה אחרת זיהתה את הקלשון התקוע על פינת ביתה, בתצלומה של דרורה, והסבירה ליזהר שתמיד חשבה שהפינה הזו מכוערת וחסרת חשיבות ולפתע היא רואה אותה מחדש דרך עינינו.

הרבה רגעים קטנים שלא נשכח לעולם. חשנו שאנחנו יחד, צוות, גאה, מאושר. הרגשנו שנתנו משהו רב משמעות לאנשים הללו – נתנו את ראייתנו אותם ועם הראייה הפשוטה נפתח מרחב של קירבה ואהבה.

למחרת כשקמנו הכפר הקטן והנידח במחוז ניגטה כבר היה הכפר שלנו.

רציתי להודות לכל הנשים המדהימות שהשתתפו ונתנו את נשמתן, ראייתן, אהבתן וכישרונן להקמת הגשר המתוק הזה שצילום מהלב יכול לבנות בין בני אדם. אסתר רותם, איילה אנגלמן, אורית חורב, גנית גיסט, דרורה שגב, דורית מגל, הגר בן מנשה, ויוי גנמור, ורדה גיל, טיטאנה דרוז, יעל זדווין, מינה זהר, מרתה רויטמן, ענת דיציאן, רוית אל-קיס, ותרצה אלאמי.

המסע הבא ליפן יצא באפריל 2014, כל הפרטים כאן

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות