זכרון מתוק

רק לעיתים רחוקות קורה לי שפתאם דורש החשק לקחת את המצלמה ולצלם באמת. ברגעים האלה אני מרגישה את השמחה גואה בי  והשכבות הרבות שנגלות לי באפשרות הזו, משתוללות מולי וחוגגות. יצר, יצירתיות, חיים.

הפעם זה התחיל כאשר שמעתי על דרך זכרון אחרת. לא עוד התכנסות משפחתית סביב הקברים בזמן הקבוע בשנה  גדי להעלות מחשבות על המת, אלא דרך אישית, יצירתית הנעשת ביחד בהרבה אהבה.  דודתי ואחותה  (כן, לפעמים זה קורה ממש מתחת לפנס). חיפשו דרך לציין 100 שנים להולדת הוריהן. אימן קטי נפטרה בדצמבר 1992 ואביהן אוטו, נפטר ב2003. אחד הנכדים  הציע "לצאת" לארוחה משפחתית במסעדה הונגרית טובה.

למה ארוחה? מעבר לסיבה הברורה שבהתכנסות משפחתית חייבת להיות ארוחה טובה, קטי באמת היתה בשלנית מעולם אחר. ולמה הונגרית? כי הזוג קטי ואוטו פריד היו יהודים שעלו מהונגריה והיו גאים להיות הונגרים לשעבר עד יומם האחרון. בשלב הזה, דודתי הוסיפה עוד שכבה לרעיון והציעה: "למה שלא נכין אנחנו: בנות פריד, ארוחה משפחתית לכל המשפחה, הבנויה על טהרת האוכל  ההונגרי שאמא היתה מכינה. הלא אנחנו יודעות את הידע הזה גם?". וואו...

צילום: אילת עינן

לרעיונות אמיתיים וטובים יש את הכח לאסוף לתוכם עוד מעגלים של יצירה וככה בדיוק קרה. המשפחה קבעה יום ושעה, אלבומי תמונות נפרסו, פינת זכרון נבנתה, שולחן נערך וכל אחד הביא עימו  את החפצים והזיכרונות מקטי ואוטו שמלווים אותו עד היום. הביאו סוכריות שסבא אוטו היה מחלק כאשר היה בא לבקר, עשו חיקוי של הקולות שהיה משמיע, סיפורים סופרו, ואפילו בקבוק השמן הסיני שהיה באופן קבוע " הריח של סבא" היה נוכח.

לב העשיה היתה כמובן ההכנה המשותפת שלקחה מספר ימים של דודתי ואחותה את "מאכלי הבית". שתי אחיות\בנות\אמהות ליד הסירים, עם הרבה תנועות ידיים ואצבעות שמנסות להסביר את הטעמים המדויקים של תבשיל זה או אחר. כמה אדים של געגועים היו במטבח.

צילום: אילת עינן

המפגש היה טבעי, חופשי, אנטימי, טעים מאד ושמח. עבר והווה יחדרקדו יד ביד, הכל היה אפשרי. וכאילו להגדיל עבורי את הריקוד הזה הגיעה אלי בסוף, מתנה הקשורה במנת הדגל: "עוגת יום ההולדת". זוהי עוגת שוקולד (איך לא?) תלת שכבתית מושקעת שהיתה נהוגה בכל שנה מאז שדודתי ואחותה היו קטנות ועד עצם היום הזה. הידע נשמר. היא הונחה אחר כבוד על השולחן. (כולם נזכרו בקיסמים שננעצו בפינותיה ובניר האלומיניום שהיה פרוס כעין גג מעל, "שלא יהרס הקרם") הטעם והזכרון היו נפלאים.  אך המתנה האמיתית שלי היתה שיום אחרי המפגש נשלחה אלי תמונתה של קטי יחד עם נכדה שצולמה לפני למעלה מ-30 שנה עם אותה עוגה בדיוק...

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות