להיות אמא בלי אמא

מידת רוחק להתקרבות.
הודו. הילדים כאן מחזירים אותי לעצמי. לרגעים שיכולתי להניח את הכל בצד ולשמוח. ולסמוך. לנוח. להתבונן בעצמי דרך פילטרים בצבעים אחרים, להסתכל על אמא שלי ועל עצמי מול האמא שאני לביתי.
להתבונן נוכחה באמא שאני ובעיקר בילדה שהייתי.

צילום: נויה אלון

אז אף ילד אין לו אמא אידיאלית.
להיות אמא טוטאלית אומר לזוז מעצמך, לבדוק עמוק בתוכך את מה שאת רוצה עבור עצמך.
וככה אני אמא כבר עשרים ושמונה וחצי שנים. אין לי אמא נוכחת כבר ארבעים שנה. לעולם אשאר מחוסרת דגם הורי בוגר, ממציאה הורות עצמאית בכל רגע נתון. אמא בלי אמא זה להמציא את עצמך מתוך עצמך. הייתה בי פנטזיה על אימהות. האמנתי שלהיות אמא זו הדרך לחיות חיים של נתינה וקבלה ללא תנאי ובקלות. במציאות זה לא עבד לי. הבּוֹר שהיה בי לא התמלא מעצם היותי אמא.

מאמינה שאנחנו בנויים משלושה רבדים. רגש. התנהגות ומחשבה. בין הרגש להתנהגות יש את הדיבור, את מה שאנחנו אומרים. כשאין הלימה בין שלושת הרבדים האלה, יש דיסוננס שקשה מאוד לגדול בו. אמא במהות אין בה את הפערים בין שלושת המרכיבים האלה. 

אני לא הייתי אמא כזו. הילדה שלי, חוותה את הדיסוננס שהיה בי. כמו שאני חוויתי את של אמא שלי. כשהבנתי התנפצה בי האשליה.

לא הצלחתי לתת לילדה שלי את מה שהיא הייתה זקוקה לו. לא הייתי האמא שהיא צריכה. היום אני כבר יודעת שאמא זה ויתור טוטאלי על הרצונות שלך. להיות אמא משנה באופן מהותי את סוג הבחירות שלך. לעולם תשימי את ילדיך במקום הראשון. מה שאת חושבת שהם צריכים. ככה זה צריך להיות. ככה זה נכון. בתוך מה שמתאפשר, קודם כל הם אח"כ את.

צילום: נויה אלון

היא באה לעולם כי אני בחרתי להביא אותה. לא חשבתי עליה. חשבתי עלי. רציתי לאהוב ללא תנאי. רציתי שיהיה לי למי לתת את מה שהיה בתוכי ולא ידעתי כמה רחוקה מהשלמה אנוכי. ילדתי ספגה את החוסר ההלימה בין מה שהרגשתי, איך שהתנהגתי ומה שאמרתי במילים. היא ספגה ממני את אי השלמות שלי, את הבורות שלי. חוותה בלבול, חוסר וודאות, פחד, היא קיבלה משהו מאוד לא בטוח, ממני, אמא שלה. פרדוקסים תמידיים. אמא, ראוי לה שתבוא ללא בּוֹרוֹת, כי הבּוֹרוֹת האלה עוברים בהכרח הלאה, לילדים.

לא מצטערת שיש לי ילדה, היא נהדרת ואהובה עלי מאד. אין עוררין על העובדה הזו.
אלא שאם הייתי צריכה לבחור בדיעבד אם להיות אמא או לא, הייתי בוחרת שלא להיות.
יש משהו בתפקיד או בזהות שלא מתלבש עלי. לא. אין בי אשמה כלל.
האמהות גורמת לי ללכת על ביצים כל החיים ולעיתים זה מפרק אותי.
הייתי אמא לא טובה ולא כי אני לא אוהבת מספיק, אלא כי לא ידעתי להיות אדם אינטימי ותומך.

צילום: נויה אלון

כן, שקר האי-מהות. יש רגעי אושר, יש רגעי שמחה, יש רגעי התעלות, יש, זה לא שאין, אבל זה לא בזכות האמהות. זה כן בזכות הדבר הפנימי שיש לך כאדם והיכולת שלך לקחת אחריות מלאה על האושר שלך, על החיים שלך.
ילד שמח ושלם זה כי את שלמה, זה לא כי את אמא נפלאה, זה כי את בת אדם נפלאה.
להיות אמא זה תפקיד, זאת לא תכונה, ואם את אדם שמסוגל לעשות את התפקיד הזה בהתאם לצרכים של הילד שלך אז כולם יוצאים מסופקים. הילד שלך הרוויח.

כדי להיות אמא תומכת צריך לעבור תהליך התקרבות לעצמך, צריך ללמוד לקבל את עצמך, לאהוב את עצמך.
בשנים הראשונות ילדים צריכים נוכחות תמידית של הורה. תמידית. גם כשהם רחוקים ממך פיזית, הם מרגישים אותך, הם יודעים איך את מרגישה. וזה מה שנספג בהם.
לא מה את אומרת, לא איך את מתנהגת אלא מה שאת מרגישה.
האותנטיות התודעתית רגשית שלך היא החוויה שלהם.
רק את האמת שלך הם סופגים ומטמיעים.

כשהייתי בת עשרים ושתיים נחצתי לשניים. מאותו רגע שילדתי את ביתי כל מחשבה שלי מחולקת לשניים. כל תחושה שלי מחולקת לשניים. אין רק נויה. זה תהליך שקורה בכל רמ"ח אברייך ובכל ורבדיי הד.נ.א. שלך. בשבילי להיות אמא זאת אחריות על נפש של מישהו אחר. האחריות העיקרית היא בעיקר מה לא. לא להרוס, לא לפגוע לא להקטין לא להצר צעדים. לא להתערב. לתמוך. רק לתמוך ולהתפעל מהפלא.

צילום: נויה אלון

הייתי אדם שעושה. לא יכולתי להיות אחרת. עד שהבנתי.
אם הייתי יכולה לעשות את הסיבוב הזה עוד פעם, לא הייתי אמא בעיקר כי אני מאסכולת ה – DOING ולא מאנשי ה – BEEING אני יודעת לעשות. פחות יודעת רק להיות

זאת האמת שלי.
להיות אמא לא הפך אותי בהכרח להיות אישה או בנאדם טוב יותר.
להיות אישה זה לאו דווקא להיות אמא.

אני אמא. ולגמרי לא מתחרטת על זה.
מודה על השיעורים שלמדתי, שהיו קשים מאוד וגדולים מאד.
למדתי לקחת את זה למקומות של צמיחה ולא של סבל.
מודה לאמא שלי על ההעדר שלה מחיי.
מודה לבת שלי על הנוכחות המלאה בחיי.
מודה לעצמי על המסוגלות לנוע בחופשיות בין הטוב לפחות טוב.
מודה לאלוהים ששומר עלי בתוך המסע שאינו נגמר לעולם.

התובנות שאספתי ממסע החיים שלי הן אישיות ופרטיות מאוד. הן לאו דווקא נכונות עבור כל אישה. מקווה שזה יגע בלב של מי שיקרא ויאפשר לנשים להתבונן בתוך עצמן ולראות עד כמה הן תומכות בעצמן ובילדים שלהןבאהבה גדולה ממני,

 

נויה אלון

גואה, הודו. ינואר 2014