עניין של העזה

הטלפון צלצל. בתנועה חטופה, ספק-מודעת, הבהלתי אליי את השפופרת, ובירכתי לשלום תוך ניסיון לכוון את מיתרי קולי.

"שלום", נשמע קול נשי צעיר, "זאת החנות 'ריהוט בריאות' ?"

"לא", השבתי, כאילו מופתעת.

"סליחה". השיחה נותקה. 

מתחתי קו בטבלה במקום המתאים. מדובר באיזשהו מחקר שאני עורכת ביני לביני. ניסיון להצמיח תועלת מהשיחות הרבות, המגיעות אליי ולא לחנות הרהיטים. החלטתי לבדוק מהו אחוז האנשים, המגלים רגישות ויושר גם בשיחה בת 10 שניות עם אדם אנונימי. היות שבכל יום פונים אליי בממוצע ארבעה אנשים (טוב, לא אליי, למען האמת), מצאתי שלאחר כחודשיים כבר יהיו בידיי נתונים נאים לעיבוד. לכאורה זה מחקר על נימוס וגינוני טקס, אך למעשה זהו מחקר מרתק על טיבו של האדם:  ישנה סבירות גבוהה, כי פרצופו האמיתי מתגלה רק בתנאי שלא ניתן לזהות אותו ובתנאי שהוא-עצמו לא יודע שהוא אחד הנבדקים. על כל פנים, ה"סליחה" שהופטרה בסוף שיחת הטלפון האחרונה זיכתה את המין האנושי בנקודת-זכות יקרה.

סיגל זהבי, כרמלה קיט
צילום: כרמלה קיט

חזרתי וקראתי את הפיסקה ברומנית, ובחנתי את התרגום שלי עד כה: "צ'לה ניסתה למחוק את ההתרגשות, שבעבעה בה". האם באמת היא ניסתה "למחוק את ההתרגשות", ואולי אדייק יותר אם אתרגם - "להסתיר"? והרי צ'לה, שכל חייה האירו לה פנים (בעל טוב, שני ילדים מוצלחים, פרנסה במרכול), חיפשה בסתר לבה איזה ריגוש, גלים של רעד שיטלטלו אותה ויסחפו את השיגרה שלה לחופים חדשים. הרי רק בעמוד הקודם היא מצוטטת כמי שאמרה לחברתה, כי השיגרה, נוחה ככל שתהייה, היא כמו כמוסת רעל, המצטבר בגוף. לא. היא לא ניסתה "למחוק" את ההתרגשות, אלא השתעשעה במחשבה, שהגבר הנאה הזה בדוכן הירקות, שאוחז כעת בידיו השריריות עגבניות בשלות, יבחין בה ויגרום לתפנית בעלילת חייה הטובים והשוממים.

שוב צלצל הטלפון. אפשרתי לו לצלצל פעמיים. 

"אני הזמנתי אצלכם לפני שבועיים מזנון לסלון ועוד לא....."

"זו טעות במספר", קטעתי את קולו של גבר כבן 30 . "מה ז'תומרת 'טעות במספר'? על מי אתם עובדים? אין לכם מושג עם מי יש לכם עסק! חכו-חכו...." ניתקתי את השיחה. סימנתי קו בעמודה הנגדית.

סיגל זהבי, כרמלה קיט, נשים מצלמות
צילום: כרמלה קיט

התרגלתי לקטיעות הללו במהלך עבודת-התרגום שלי. למדתי לענות לטלפון באופן מכאני (הרי מי עוד יכול לצלצל?), להניח חזרה את השפופרת במקומה, לסמן בטבלה ולשוב לעבודתי. ארווין, עורך כתב-העת שבו אני מפרסמת אחת לחודש תרגום לסיפור קצר אחר, כבר שלח לי במייל סיפור נוסף. הזמן דוחק. משפט אחד מאתגר יכול לבלוע בלי משים שעות ארוכות. אתה יכול לאנוס את השפה לצרכיך, אך אינך יכול לצפות ממנה שגם תתנגן לך. ולמרות זאת כמתרגמת אני נהנית מיתרון גדול, עבודה מהבית. לבושה בפיג'מה אני "יוצאת" יום-יום לעבודה בחדרי.

כשחזרתי שוב לצ'לה, היא כבר עמדה לבד, מעדכנת בתנועות חדות ועצבניות את מדבקות המחיר על גבי המוצרים. היא כעסה על עצמה, שאינה יודעת להוקיר את השיגרה, והתביישה ששוב היתל בה היצר. אלא שאז קטע את עבודתי צלצול נוסף.

"שלום לך", ענה לי גבר כבן 50, בן גילי, "מה שמך, בבקשה?"
"ויקי", עניתי בדריכות.
"ויקי", הוא קרא בשמי ונעצר לרגע אחד ארוך. "אולי תוכלי לעזור לי". היה משהו נעים בקולו, משהו אלגנטי, שפיתח אצלי ברגע איזו מחויבות  לא ברורה. "קניתי אצלכם כורסה מאד נוחה, אבל יש איזו בעיה קטנה..."
"אה..., סליחה", שמעתי את עצמי עונה, "בעל החנות לא נמצא כעת. אולי תוכל לשלוח למחלקת השירות שלנו מכתב ובו בקשתך, ואנחנו מבטיחים לענות". אין לי מושג מאין הגיח לו המשפט הזה, וגם לא ממש היה לי זמן לברר, כי תוך שניות מצאתי את עצמי מכתיבה לו בהתרגשות את הכתובת, כתובתי. האיש הודה לי. 

מעולם לא עשיתי לעצמי הנחות, ולכן סימנתי קו בעמודה אחת בזכות אדיבותו וקו נוסף בעמודה המקבילה. בגנותי.

לאחר ארבעה ימים של ציפייה קיבלתי את המכתב הבא:

עבור מח' שירות רשת "ריהוט בריאות"

שלום לך,
ראשית, אני מבקש לציין, כי הכורסה שרכשתי באחת מחנויות הרשת לפני כשנה נוחה מאד. אולם בימים האחרונים החל להישמע מדי פעם צליל מוזר. ניסיתי להבין מתי הצליל נשמע (האם כשאני  מתיישב, נשכב, מתנדנד וכד'), אך לא הגעתי למסקנה חד משמעית. הצליל כשלעצמו אינו מפריע לי, אך אני חושש שמא הוא מבשר על בעיה כלשהי, שעלולה להתפתח אם תוזנח. שוחחתי בטלפון עם ויקי, אחת מעובדות החנות, והיא יעצה לי בנימוס רב ובחן לשלוח מכתב זה.
אודה מאד על תשובתכם,
רפאל כהן.

קראתי את המכתב מספר פעמים. כקולו היה גם כתב ידו מוקפד ומעודן. בחירת המילים הצביעה ללא ספק על עדינות נפש.  החלטתי שלא להשיב פניו של אדם תרבותי ריקם וכתבתי מיידית מכתב תשובה. בתחילת מכתבי הבעתי את שביעות רצוני מכך שהכורסה שקנה נוחה לו. בהמשך טענתי, שלחברתנו ניסיון של שנים, ואין מקום לדאגה, אולם אם המצב יוחמר , נשלח נציג שירות לביתו. סיימתי בברכות לבריאות ולמנוחה. לאחר התלבטות אף הוספתי, ש'ריהוט בריאות' שמחה לשרת אנשים כמותו.

הנחתי את האפיזודה המיוחדת הזו מאחוריי, אם כי מדי פעם שיחקתי בדימיוני וחיברתי  סופים אחרים, רומנטיים יותר. שבוע ימים עבר. צ'לה כבר דהרה לרומן אסור עם הגבר השרירי, ארווין האיץ בי להתחיל בתרגום הסיפור הבא, והמחקר שלי על טיבו של אדם התקרב לסיומו העגמומי. נדמה היה לי, כי חיי סרים למרותי, עד שנשמע צלצול פעמון הדלת. בפתח ביתי עמד גבר, שביקש בטון מבויש ובנימוס רב לדעת אם הגיע למחלקת השירות של 'ריהוט בריאות'.

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות