איך לנצח את מיתוס היופי

אני שמחה בגוף שלי. מאוד. יש מישור של חיבה שלי לעצמי שהוא בלתי ניתן לפרימה או להתרה. 
זה לא תמיד היה ככה - בתור נערה, סבלתי מהפרעות אכילה ודימוי גוף נמוך. עברתי דרך תקופות של ניסיונות הרעבה, בליסה ונטילת חומרים משלשלים. התביישתי בגוף שלי שנים ארוכות עד שהגעתי להבנה שיש לי בעיה פנימית ושאני צריכה לפתור אותה.


הפעם הראשונה שהגעתי להבנה הזו הייתה כשליוויתי את אחותי הקטנה במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר. היא לקחה את הפרעות האכילה למקום קיצוני יותר. השיחות עם אחותי, אהובת נפשי, היו מטלטלות. יכולתי לראות שאנחנו באות ממקום מאוד דומה של חוסר קבלת הגוף שלנו. ההבדל היחיד בינינו היה שהיא מימשה את המסקנות שלה לגבי הגוף והוציאה אותן לפועל. רציתי כל כך לעזור לה אבל הבנתי שלא אוכל לעשות זאת עד שלא אעזור לעצמי.

אחותי. צילום: ליאור מן

התחנה השנייה הייתה מזן חיובי יותר. כשטיילתי באוסטרליה, הזדמנתי לתוך ריינבו גד'רינג, תרבות שלא הכרתי אז. הייתי אחרי צבא ומאוד מיינסטרימית בהלך הרוח שלי וראיתי שם תופעה שהממה אותי - נשים בכל הצורות הגדלים והצבעים, שחשות בנוח עם הגוף שלהן בצורה מוחלטת. ראיתי נשים מלאות שההליכה שלהן הייתה משוחררת, הבטן שלהם הייתה רפויה, הצחוק שלהן היה מלא, העיניים זוהרות. חלקן אפילו התפשטו ונכנסו עירומות לנהר (!) ומשהו עמוק בתוכי ראה וזיהה שהן יפות וקורנות בצורה בלתי נתפסת. הייתי המומה ומהופנטת מהיופי שלהן ונאלצתי לשאול - איפה אני בעצם? פתאום נעשה לי ברור שאני נלחמת במשהו פנימי ולא חיצוני. משם התחיל מסע של שנים ארוכות של דיאלוג עם הגוף והנפש, עם הרבה עליות וירידות בדרך לקבלה עצמית, והמסע הזה הוא מתגמל ואינסופי...



1. הכירי את האוייב
כשמישהי נאבקת בגוף שלה ואפילו לא מכירה את המושג מיתוס היופי, היא בטוחה שההתמודדות שלה מאוד אישית, הגיהנום הקטן והפרטי שלה. זה מקום בודד מאוד, מתעתע ומחליש. וכדי לנצח במערכה, אישה חייבת להבין עם מה בעצם היא נלחמת ואיזה כוחות פועלים עליה.
אז, נעים מאוד - "מיתוס היופי". מנגנון דיכוי חברתי שנעמי וולף הגדירה כ"שימוש בייצוגים של יופי נגד נשים". הוא פועל דרך מדיית ההמונים (שלטי חוצות, מגזינים, פרסומות וכד') והוא מונע על ידי תעשיות ענקיות שיש להם אינטרס כלכלי מובהק שנרגיש רע עם עצמנו. לכן אנחנו נשטפות מכל עבר בדימויים שקריים של אידיאל יופי שהוא רחוק מאוד ממה שהגוף שלנו הוא וממה שהוא יכול להיות.

מצאי את ההבדלים

ולמה לקרוא לזה דיכוי בעצם? כי בזמן שאת עסוקה רוב שעות היממה באיך להוריד את השומן העודף, בזמן הזה את לא חושבת על - "מה הייתי רוצה להגשים בחיי? מהו הקול הייחודי שלי ואיך הוא נשמע? מה מפריע לי במערכות הקיימות ואיך אני יכולה לשנות את זה?" העולם הפנימי הופך להיות צר כעולם נמלה, רצף של הלקאות עצמיות. נשים ששונאות את עצמן הן אוכלוסייה מוחלשת ונוחה לתמרון.
ברגע שאת מתחילה להיות יותר מושכלת ולומדת את המנגנון הזה כתופעה כלל חברתית וגורפת, מתחילה לפרוח בתוכך רמה מסוימת של התפכחות. את מתחילה לזהות את הקולות הפנימיים של שנאת הגוף שלך כקולות חיצוניים, קולות שבעצם התרבות הטמיעה בך אבל הם לא חלק אותנטי ממי שאת. מתוך ההפרדה הזאת וחוסר ההזדהות עולה הכוח להגיד "לא" לקולות המענים האלה.


2. לצאת לדייטים עם הגוף שלך
להגיד "לא" לכוחות השליליים זה לא מספיק. צריך לפתח תנועה חיובית פנימית שתמלא את החסר ותיתן רוח גבית לשינוי, והתנועה הזו נקראת להתיידד עם הגוף שלך, להתחיל להרגיש אותו מבפנים ולהפסיק את העיסוק האובססיבי עם החיצוניות שלו. איך עושים את זה? דרך כל פעולה שעושה לך ולגוף שלך טוב.
טבילה בים, שכיבה על החול החם, לרקוד בסלון, לעשות אמבטיה, יוגה או פילאטיס עדין (ללא אמביציית חיטוב), סדנת תנועה או אימפרוביזציה, נשימה עמוקה, ללכת יחפה. כל פעילות שגורמת לך להרגיש את החיוניות הפנימית. ובכל פעם שאת עושה אחת מהפעולות האלה - לעצום מדי פעם את העיניים ולתת לתשומת הלב שלך לשוטט בין האיזורים השונים של הגוף, להרגיש אותך מבפנים. ככה את מייסדת מחדש את מערכת היחסים עם הגוף שלך ממקום אינטימי, שקט, אמיתי.

בחזרה אל הגוף. צילום: ליאור מן

נכון, בהתחלה זה מרגיש מוזר בדיוק כמו בליינד דייט מביך. כי באמת, מה לי ולגוף שלי - שנים לא דיברנו. אבל תאמיני בפוטנציאל של הקשר הזה :-). 
אם עד עכשיו את היית עסוקה בהלקאה עצמית, את למעשה הכאבת לגוף שלך כמעט בכל פעם שהיית איתו בתקשורת. עכשיו את משדרת לו את המסר "הנחתי את השוט, אני לא הולכת להכאיב לך יותר עם ביקורת ושיפוטיות, אני רוצה להכיר אותך, לאהוב לחיות ביחד איתך ".

הרבה נשים שמנסות לרדת במשקל כל כך כועסות ומתוסכלות מעצמן בתהליך הזה שהן תמיד שמות לעצמן מקל בגלגלים, כי הגוף אף פעם לא נענה לאנרגיה הזאת בצורה חיובית. הוא יכול להוריד 30 קילו ואז בשנייה שסף הכאב עולה על גדותיו הוא דואג להשלים אותם. זה מה שמייצר את תנועת המטוטלת המפורסמת (ואלוהים כמה שנים הייתי שם) - כי המשקל שהגוף עוטה הוא סוג של שכבת הגנה וכל עוד ימשיכו לתקוף אותו הוא ימשיך להגן על עצמו בכל מחיר.


3. להיות טובה אל עצמי
הצעד השלישי הוא מרחב מעודן יותר שצומח עם הזמן, ככל שהחיבור לגוף נוכח יותר. זו היכולת לחמלה עצמית, האפשרות לרכות פנימית. זה להיות האמא הכי טובה של עצמי - אמא שמעודדת יום יום, שסולחת על טעויות, שמחבקת ברגעים הנכונים. 
מתוך המקום האמהי הפנימי, אנחנו לומדות מניחות למאבקים הפנימיים שלנו. המאבק הוא עצמו האוטומט הגדול ביותר שלנו ואם תשחקי בזירה שלו, הוא ינצח. במקום לנסות להילחם בהרגלים ישנים, פשוט תעשי מודעת אליהם כשהם מתרחשים, וחבקי את עצמך כמו שאמא מחבקת ילדה ברגעי הקושי. אל תתקשי כלפיה. תשאלי אותה מה היא באמת צריכה, ותקשיבי לה.
בכל השנים שאני מנחה נשים, לא ראיתי אוטומט חזק יותר מהתכונה לרדת על עצמנו. יש לה אינרציה מאוד חזקה בתוכנו וצריך להיות מאוד סבלניות, להמשיך לחתור ולגלות את האיכות הזו בתוכנו. את לא תניחי בבת אחת לכל הביקורת העצמית. אבל הקול הטוב שבתוכך בהחלט יכול להתחזק עד שהוא זה שייתן את הטון.

להיות טובה אליך. צילום: ליאור מן

ככל שאנו קשובות לקול הזה, אנחנו מתחילות להיות טובות אל עצמנו גם ברמה הנסיבתית. אנחנו מתחילות לסלק מהחיים שלנו דברים שמזיקים לנו - זו יכולה להיות מערכת יחסים או סביבת עבודה, חומרים שאנחנו נחשפות אליהם בין אם זה מגזינים של אופנה, סרטי אימה, או מזון מזיק. אנחנו משנות את חיינו, לא מתוך דיקטטורה פנימית שגזרנו על עצמנו, אלא מתוך רגש חם לקיום שלנו. 


4. בריאות רגשית
תהליכים תרפוייטים צריכים להיות חלק בלתי נפרד מחייה של אישה.  זה לא מותרות, זה לא אומר שיש לך בעיות, זה חלק בלתי נפרד מהחיים. בין אם זה מעגל נשים, פוטותרפיה, חוויה תנועתית או סשנים של דיבור במרחב שנותן לגיטמציה מלאה למי שאת... כל פעילות כזו היא הלחם והמים של חיים רגשיים בריאים.
אולי נדמה לך שזה לא בתקציב המשפחתי - יכול להיות. אבל רק תשאלי את עצמך כמה אתם מוציאים על הילדים שלכם בחודש - על חוגים והעשרות למיניהם, ורק תוודאי שאת לא בתחתית הרשימה תחת סעיף 'שונות'. נסי לזכור שהבריאות הרגשית שלך היא אחד האינטרסים הראשונים של התא המשפחתי כולו. 

צריך להיות לנו ברור שאם לא טוב לנו רגשית, אם לא הצלחנו לשים את עצמנו במקום שמזין ומיטיב איתנו, ההתעסקות שלנו עם הגוף היא רק הד קלוש, הסחת דעת. לכולנו יש פצעים רגשיים והם מנהלים אותנו מבלי דעת, וככל שאנחנו מביאות את עצמנו למרחבים אוהדים שמכילים את הכאב שלנו ומאפשרים לנו לפרוק ולהתמלא, אז כל המימדים של החיים שלנו הולכים ונעשים פתורים יותר.
אחת מהמתנות של המסע הזה הוא גם שהעיסוק שלנו בדימוי גוף דוהה. העולם הפנימי שלך הופך עשיר ובריא יותר, וזה בסופו של דבר הדבר שמביא גם את הגוף הפיזי לאיזון שנכון עבורו. אי אפשר להגיע למצב הזה באופן טכני. זה מסע רוחני, שלם והוליסטי - המסע שלך לידיעה עצמית.

מסע רוחני של השלמה והתבגרות. צילום: ליאור מן