להסתכל בעיניים של ילדה

לעיתים קרובות נכון לי מפגש מטלטל , מוכר מצד אחד ומפתיע מצד שני.  הוא מתרחש ברגעים של שמחה והתלהבות, אך גם ברגעים של חולשה ופגיעות. ברגעים אלה, הילדה הזו שבתוכי צצה ומזכירה לי שלא משנה איזו דרך עברתי, כמה נסיון חיים צברתי-היא תמיד שם, חיה ובועטת.

יש בזה מן העידוד, כיוון שכך אני נשארת צעירה ברוח...לנצח.  כאשר אני מתלהבת ושמחה מפשוט לצלול לתוך גל בים, להשתטות עם הילדות, לרקוד סתם כך מול המראה כשאף אחד לא רואה, לקחת צבעים ומכחול ולצייר מבלי לחשוב איך יצא ומה יגידו ולהרגיש את הדגדוג השמח שעולה לי מהבטן ויוצא כחיוך ענק, מרוח על כל הפרצוף.  אך המפגש הזה יכול להיות גם מתסכל עבורי, בעיקר ברגעים בהם היא מעלה ומביאה שוב את הפגיעות, חוסר הבטחון, את הרצון שיאהבו אותה-אותי, יסתכלו עליה-עלי ויטפלו בה-בי.

מיה דגן, באחד מעתוני השבוע, סיפרה על המפגש שלה עם הילדה שבתוכה: "אני באמת פגשתי את מלכת הכיתה וכל רגשי הנחיתות, העולב, השנאה העצמית, הכל צף פתאום חזרה וזה הדהים אותי.  אמרתי, לא יכול להיות שאני, במקום שאני נמצאת בו היום, חוזרת להיות הילדה המסכנה, חסרת הבטחון והמגעילה מהתיכון."

הילדה הזו מבטאת בתמימות של ילדה את מה שאני פוחדת או שקשה לי לבטא.

חשוב לי להיות בקשר איתה, לא לוותר עליה ושתמשיך להופיע ולהפתיע אותי גם לאחר כל התהליכים שעברתי, הדרך שעשיתי,  ההצלחות שלי והחוויות שחוויחי.  שתתחמק, שתשחק איתי ושתזכיר לי ששום דבר אינו מובן מאליו, לא קבוע, רגע אחד הוא פה ובשני כבר לא.

והרי זה היופי בחיים-שהם מורכבים, מפתיעים ולא חד ממדיים.

חשוב שהילדה תזכיר לי לשמר ולהוקיר את הרגעים בהם אני מרגישה על גג העולם והכי מצליחה ומוצלחת כי יתכן שמחר לא ארגיש בדיוק כך.

שתזכיר לי לעצור ולהיות בתוך הרגע ולא לחשוב כבר על הרגע הבא, על המטרה הבאה, שתזכיר לי להנות מהמשחק.

שאוכל ללטף אותה, לאהוב אותה על כל מה שהיא, על כל מה שאני ולדעת שהכל בסדר.