יבואו נא ניסים במקום כל הטינות

בקיבוץ נשמעת אזעקה מידי כמה שעות ובין לבין אפשר לשמוע בומים ואזעקות מהישובים שבאיזור.
 
כשנשמעת אזעקה אנחנו הולכים לממד, השנה לשמחתנו בנינו ממד כי כשהגענו לקיבוץ לפני עשר שנים ולא היתה עדיין חובת בניית ממד החלטנו שאין צורך, אבל מאז עברנו מלחמה וגם כמה מבצעים שלימדו אותנו שמאד חשוב שיהיה לנו ממד! במבצע האחרון ניצלו חייה של חברה שגרה ביישוב סמוך, שהלכה לממד בעקבות אזעקה שנשמעה באמצע הלילה רק כדי להיות ליד ילדיה שישנו שם ושניה אחרי שסגרה את דלת הממד נחרב כל ביתם המקסים ורק הממד נשאר עומד על תילו. 
 
חשוב לנו להמצא בקרבת מרחב מוגן ולכן אנחנו לא מרבים לצאת מהבית בימים אלה, בתחילת המבצע סגרו גם את הבריכה וגם כמובן את הקייטנות. בני הגדול הספיק להנות מיומיים בקייטנת הגלישה בחוף אשקלון ואז התחילו האזעקות והיה ברור שבאשקלון זה כבר לא קייטנה. מארגן הקייטנה הציע להעביר את הקייטנה לסניף בת"א , אבל אז התחילו האזעקות גם שם כך שגם זה ירד מהפרק. הצטערתי בשבילו וגם בשביל התל אביביים, אך יחד עם זאת חשתי שהעובדה שכבר לא מדובר רק בדרום או בצפון אלא הטילים יכולים להגיע לכל מקום בארץ תפעל לטובתנו ותאחד אותנו כעם להבין את המציאות המטורפת שבה אנו חיים.
 
ביום הראשון של האזעקות הגיע לפה הבת של אחותי בת ה-21 המתגוררת בצפת עם משפחתה. היא יצאה לדרך לפני שידעה שנשמעות אצלנו אזעקות ובאזעקה הראשונה היא נכנסה לפאניקה וחרדה עמוקים, היה מאד קשה להרגיע אותה ורק אחרי כמה שעות אפשר היה לדבר ולהבין שהיא בעצם בטראומה מהפעם האחרונה שבה שמעה אזעקות כשהיתה בת 14 וכל צפת הופגזה קשות. 
 
באותה פעם הידועה בשם-מלחמת לבנון השניה, דובי בעלי שהיה אז מ"פ בהנדסה קרבית, נפצע קשה מפגיעת טיל בפומה שלו, הוא איבד את אחת הרגליים שלו. ומאז כל פעם שאני שומעת את צמד המילים הזה 'פצוע קשה' בחדשות אני חושבת על הפער בין איך שזה נשמע בחדשות - מה שחשבתי לפני שחווינו את זה לבין מה שאני יודעת היום על החוויה של פצוע מלחמה והמשמעות של הפציעה הזו לכל התא המשפחתי שלו.

קרן גניש, פורטרט עצמי (מתוך תערוכת 'מעבר לגבולות העצמי', נשים מצלמות)

ולשכל שלי קשה לתפוש את המחיר שמשלמים החיילים שלנו, האזרחים וכל תושבי עזה, וכן זה בא באותה נשימה.

כשנה לאחר המלחמה כשבעלי עוד היה מאושפז, הצטרפתי לפרויקט - "מעבר לגבולות העצמי" עם חדוה ליאור ואמל שהיה מיועד לנשים יהודיות וערביות, הדברים היפים והאחדות שחוויתי עם הנשים האלה חיזקה אצלי את האמונה וההבנה שכולנו אותו דבר, אין טובים ורעים יש רק או פחד או אהבה ובכל רגע ורגע אפשר לבחור.
 
בימים אלו בכל פעם שאני שומעת את ביטויי השנאה וההתלהמות כלפי ערבים, עולה לי משפט מהקורס בניסים אותו אני מתרגלת כבר מספר שנים - 'יבואו נא ניסים במקום כל הטינות'. זוהי תפילתי. 
השלום הוא מצב פנימי זהו המסר מהלב שלי ללב של ילדי ובנתיים הוא מצליח לשמור עלינו.

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות