החיפוש הרוחני של מיינור ווייט

"כאשר אתה מתקרב אל משהו על מנת לצלמו, בתחילה היה שקט בתוך עצמך- עד אשר האובייקט בו בחרת יאשר את נוכחותך. אז אל תעזוב אותו עד אשר תתפוס את מהותו..."לא מזמן התבוננתי באתר של צלם אמריקאי שהצהיר על עצמו כאדם חילוני. בהמשך האתר הראה האיש מספר עבודות של מיינור ווייט וכתב שהפעם הראשונה בחייו בה הוא חווה את קיומו של אלוהים, היתה כאשר התבונן בתצלום של ווייט, בו צולם כפל של ווילון כותנה שדרכו מוטל אור על מסגרת חלון.

איני יכולה שלא להסכים איתו. עבורי מיינור ווייט הינו מקור ההשראה הגדול ביותר בעולם הצילום. גיליתי אותו כאשר חבר הסתכל על עבודותיי ואמר: "הן ממש מזכירות לי את מיינור ווייט".
רצתי מיד לגוגל ונפלתי. ככל שאני קוראת ומתבוננת יותר בעבודותיו אני מרגישה שווייט הצליח לגעת בהוויה המסתורית של קיומינו על פני האדמה, בסודו של החומר הנראה מת אך מתגלה כחי, וכל זה דרך נושאיו הפשוטים להדהים.

white_minor2.jpg

מיינור ווייט נולד במיניאפוליס מניסוטה ב-1908. הוריו נהגו להשאירו במחיצת סבו וסבתו, שם נהג להסתובב בגינה הגדולה שעות ארוכות ולחקור את מרחביה הפראיים. בגיל 8 קיבל ווייט מצלמה והחל להשתמש בה.

ב-1938 עבר ווייט לפורטלנד שם, במהלך ה"משבר הגדול", עבד כפקיד לילה במלון, משרה שהשאירה את הבקרים שלו פנויים על מנת שיוכל לצלם בהם. במלחמת העולם השנייה שירת ווייט ביחידת מודיעין וב1945 עם סיומה, עבר להתגורר בניו יורק. הוא נרשם ללימודים באוניברסיטת קולומביה ולמד שם אסטטיקה, ותולדות האומנות. בתקופה זו התוודע לצלמים כמו אנסל אדאמס Ansel Adams, אלפרד שטיגליץ Alfred Stieglitz, ואדוארד ווטסון Edward Weston.

בעיקר השפיעה עליו תפישה חדשה לחלוטין שפיתח שטיגליץ שנקראה בפיו: 'Equivalent' (אקויואלנטי- מקביל, שוויוני) אשר מראה שאיכות צילומים אינה תוצאה של נושא מסוים –עץ מיוחד או פנים או חלל יוצאי דופן – אלא תוצאה של התבוננות במציאות אבסטראקטית, הנמצאת כאן וזמינה עבור כל אחד...

ה"אקויואלנטים" של ווייט היו מקומות פשוטים כמו מתבנים, דלתות ושערים, מים, שמים, חלונות וגדרות. נושאי הצילום שבחר נחשבו לעממיים ולא מיוחדים לכאורה, אך האור ועומק ההתבוננות יצרו אווירה הרמונית עמוקה חדורה בתחושה מיסטית ואף רוחנית.

minor_white1.jpg

על מנת להגיע לפרטים חדים שידגישו את אופיים הנטורליסטי של נושאי הצילום שלו פיתח ווייט ביחד עם אדאמס טכנולוגיות חדשות. הם הצליחו להגיע עם מצלמותיהם למראה חד וקריסטלי ששינה את פני הצילום לחלוטין. במקביל צילומי הטבע והטבע דומם שלו צילם ווייט גם צילומי עירום ליריים וחושניים כאחד, יוצאי דופן ביופיים ואצילותם.

minor white 4.jpg

בהמשך הזמין אנסל אדאמס את ווייט לקליפורניה ללמד בבית הספר הגבוה לאומנויות, במחלקה לצילום אומנותי (המחלקה הראשונה מסוגה בעולם). כמורה יכול היה ווייט להעניק לתלמידיו את דרכו הפילוסופית, דרך של חיפוש רוחני הוליסטי, דתי כמעט.

רבים מתלמידיו לא הבינו את העומק אליו כיוון. ווייט לא רצה ללמד אותם לצלם אלא יחד איתם לחקור את הווייתם וזהותם כבני אדם. הטכניקות בהם השתמש כללו תנועה, מדיטציה, התבוננות וזחילה בטבע. תנאי הקבלה לסדנאותיו של ווייט היו קריאה של מספר ספרים העוסקים בזן ורוחניות ושליחה של תאריך הלידה כדי שווייט יוכל לבדוק את המפה האסטרולוגית של המתעניין על מנת לוודא שהמועמד מתאים לתוכנית הלימודים.

 

תלמידיו של מיינור וויט

אפשר לתמצת את תפיסת העולם של ווייט במשפט שנהג לומר לתלמידיו:
"לא משנה כמה איטי הצילום, הרוח (הישות) תעמוד ללא תנועה זמן ארוך מספיק עבור הצלם אותו היא בחרה".
בספר הרטרוספקטיבי של עבודותיו שנקרא Rites and Passages –( טקסים פולחניים) קובצו מיטב עבודותיו.

 

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות