האסתטיקה של החורבן

הז'אנר של צילום אקולוגי מתבטא דרך תצלומים אסתטיים ביותר מבחינה ויזואלית אך למעשה הוא מביא את הכיעור הנמצא בתוך התרבות שלנו. אני מגלה שאני חלק מקבוצה העוסקת בדיוק במקום המפגש הזה שבין פוליטיקה, עודף פיתוח, הרס נוף, נדל"ן, תיעוש, כרייה ומצב האדם בעידן של חורבן אקולוגי. 

צילום: חדוה שפרעם, מתוך תערוכת "עדות מקומית" 2011

איך הגעתי לזה? מדוע נמשכתי לצלם עצים בעידן החקלאי הגדלים עקורים משורש מחוברים לטפטפות או ערמות אשפה הגודשות שדה נטוש?
עבורי הצילום היה תמיד כלי לחקירה, כלי שדרכו אני יכולה לראות את מה שאני מפספסת בהתבוננות שטחית החולפת על פני הדברים. הפריים שנוצר ונלקח הביתה להתבוננות חוזרת, איסוף דימויים מתופעה מסוימת לאורך זמן, כל אלו הופכים לתובנה.

אני מביאה רשימה מיומן, מהיומן שלי, בו תיארתי את התהליך שמשך אותי לשם:

"אני משוטטת חסרת מטרה לכאורה, נותנת למראות למגנט את תשומת ליבי: לצורות, לחפצים, למרקמים ולצבעים. כולם מושכים אותי אליהם. ההתבוננות העקבית, המשתהה, הופכת לניסיון להבין את התרבות בה אני חיה ואת התפישות המנהלות אותה מתחת לפני השטח. הצילום הופך למעשה בלשות אחר אמת חמקמקה, מפרק את כותרות העיתונים, את הכרזות, את דברי הפוליטיקאים ואנשי הרוח לצילומים של עץ תלוש משורשיו, כביש חדש, תחנת כוח, ערמת אשפה, קוליסים של גלגלי טרקטור על אדמת חמרה אסופה."

הטבע שהוא הרמוני, בא במגע עם התרבות החקלאית, הבנייה, המלחמה, הגידור בין מרחב זה או אחר. הצהרת הבעלות, הטיפול בעצים - כל זה חושף את קרביה של התופעה הנקראת תרבות, אשר הצילומים מצליחים לספר עליה ועל ערכיה יותר מכל הרצאה אקדמאית מובנית. דרך התמונות, הנסתר מבקש להתגלות, להיחשף, להיות מובן לי ולאחרים.

חדוה שפרעם, צילום אקולוגי
צילום: חדוה שפרעם

חוסר ההרמוניה הניבטת מתוך הצילומים הוא הצד השני, האח הממזר, של ההרמוניה עצמה. הכל רדוף משמעות נחרצת, פעורה, זועקת לעיתים.

האסתטיקה יוצאת הדופן של עולם הנמצא בתהליך חורבן - מטלטלת את הצופה. זהו מקום בו היופי הינו כמו סכין החותכת בבשר ומכה בנו. צילום אקולוגי, הינו סוג של צילום היכול לשנות אותנו, את הרגלי הצריכה שלנו, את נקודת המבט ואולי אף לעזור לנו להפוך את הפלנטה למקום ירוק יותר.

צלמים בני דורנו מוצאים עצמם מתעדים את הפלנטה ממקום לכאורה אנתרופולוגי. מבטם מרוחק, צילומיהם נקיים, קרירים, אפורים תכולים, אור דק נטול קונטרסט, כאילו השלימו עם ההרס, עם המוות, כאילו הם אורחים בלבד המביטים דרך זכוכית קרה בחיים של אחרים. המבט האדיש הזה רק מדגיש את הדרמה של אותה נקודה בזמן בה אנו נמצאים כאנושות.

צילום אקולוגי, חדוה שפרעם, נשים מצלמות
צילום: חדוה שפרעם, מתוך תערוכת "עדות מקומית" 2012


לצילומים נוספים מסדרה זו, הכנסו לגלרייה "האסתטיקה של החורבן"

גם הארגון Photography for a greener Planet מעניק בכל שנה פרס ומילגה לצלם העוסק בנושאים אקולוגיים. הצלם הזוכה נשלח למקום בעולם הנמצא תחת איום אקולוגי קשה במיוחד ומצלם שם פרוייקט במשך שנה שלמה.

תגובות

רונית ולפר
חדווה, אהובה, הצילומים שלך קורעים אותי. כל כך מתחבר להוויה עכשווית. קשה ומעורר. התלישות של עץ הזית - סמל לשורשיות, הנפתו באויר על ידי מנוף המייצג עולם טכנולוגי וקר, כאילו אין משמעות למרחב ולזמן בו העץ התפתח. העץ כמו כל חפץ ניתן להעברה על פי צרכי האדם שלא בוחל בשום אמצעי ומשתמש באגרסיביות כל כך כואבת. העץ חשוף וקטן אף יותר מכף ידו של החקלאי המוצגת בחזיח. בתמונה של עץ הזית חשוף השורשים, שלחת אותי לכיסא רופא השיניים לטיפול שורש נטול הרדמה. האור החודרני המסנוור, השורשים החשופים שמספרים סיפור של עומק היחסים שלו עם האדמה והקשר ארוך השנים ואלימותו של האדם שלא מכבד את הטבע. בתמונה עם כיסוי הרשת שאמור להגן על העץ ופירותי, הרגשתי מחנק. צילום יפיפה ופואטי של טבע חזק ועוולתו של האדם. מקווה שהרוחות שבדרך העיפו את היריעות.

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות