אדם אדמה

אדם אדמה

 

אדם משכים קום, יוצא לעמל יומו,

מלא באמונה בדרכו ועולמו.

איש עקרונות, אידיאליסט בנשמה,

אבא שלי.

איש.

אדם אדמה.

 

אבא שלי.

בסנדלים תנכיות וחולצת פועלים כחולה,

תמיד עם עט בכיס מוכנה לפעולה,

וגם כמה סוכריות לחלק לילדים

שעל שבילי הקיבוץ אל מולו צועדים.

תמיד תוכלו להתעדכן,

אצלו על המצב,

ואין שמחה גדולה יותר,

ממפגשו עם נכדיו.

מבטו מופנה קדימה, מוכן לשנות את העולם,

את השיטה, את הממשלה, את המושחתים כולם.

"שרק לא יהיה יותר גרוע" הוא אומר שנה אחר שנה,

אך בתוכו מלא אופטימיות חסרת תקנה.

 

אבא שלי.

עם הרגליים באדמה והראש בשמיים,

עם המבט קדימה ושובבות בעיניים,

אבא שעלה והגיע לגבהים בכירים,

אך נותר שובב, כמו אחרון הילדים.

תמיד יישאר בתוכו קצת הילד שבו,

צוחק, משתטה וצעיר בליבו.

 

אבא שלי,

הצטרף אלי למסע בתמונות,

בין הווה לעבר, בין עכשיו לזיכרונות.

 

ובעודי מביטה מבעד לעדשה,

אני רואה תמונה ישנה-חדשה.

אני רואה אבא איש. דרכו משורטטת על פניו,

ואנו שטים בין תמונות ושבילי חייו.

אבא מלטף עגלה ברפת.

ידו של אבא אקליפטוס עתיק עוטפת.

אבא אל האופק מישיר את עינו.

אבא מחבק את אמא, אהבת חייו.

 

אבא מתמסר, "מה שתרצי, בתי",

מצטרף להרפתקה המשותפת איתי

ומוביל אותנו לפינות של חייו.

ואני מקליקה עוד תמונה בין שבילי פניו.

אבא אתי, מאפשר, מתקרב,

ויש נוחות וקרבה ורכות של הלב.

 

ולפתע מבין התמונות, מפציעה דמותי.

מהבהבת מתוך תווי פניו של אבי.

אבי או אני? אני או אבי?

ולפתע מופיע בתמונה סבי,

סבא יענקל, אביו של אבי.

בדיוק בהביטו על קברם של הוריו,

עולה דמותו של אביו על פניו.

אבא- אני- סבא. סבא-אבא-אני.

ערבוב בין מציאות עכשווית,

לתעתוע דמיוני.

 

אבא שלי,

איש יפה, מבפנים ומבחוץ,

מלא אמונה בדרכו ובקיבוץ,

איש עם לב רחב, אדם עם נשמה,

אבא שלי.

אדם אדמה.

 

דצמבר 2014

 

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות