רשמים ממסע נשים מצלמות לדרום הודו 2012

אני עוצמת את עיני לרגע והכול חוזר ומציף את זכרוני: תמונות ריחות צבעים, פריימים, צחוק, צפצופי מכוניות והמון אדם הגודש את הרחובות.

האם באמת היינו שם?

כבר ביום הראשון היישר משדה התעופה עצרנו בשוק הפרחים האגדי של צ'אנאי. מוקפות בריחות העזים של פרחי היסמין, הוורד והלוטוסים המרהיבים. צוללות אל הריחות המופלאים וצבעי עלי הכותרת שזעקו בצהוב, אדום וורוד. ואנחנו מצלמות וצובטות את עצמנו, על מנת להיות בטוחות שזה אמיתי.
כך זה התחיל. כמו שהודו יודעת. בבת אחת מבלי להתחשב ביכולת ההכלה שלנו גודשת את כול החושים.


 
מאוחר יותר ביקרנו בבית הספר לאמנויות קלאסיות והתרגשנו עד דמעות מהנערים והנערות השרים, מנגנים ורוקדים תחת עצים עתיקים ובכיתות פתוחות שדבר אינו מפריד אותן מהחוץ הטרופי הנושם והירוק. למחרת ביקרנו במלאמאמפורם וראינו את הפילים והאלים החצובים בסלעי הגרניט העתיקים במקדשים ומשם המשכנו לאורוויל.


 
הימים חלפו ומקומץ בנות שבתחילה חש נפרד וזר הלכה והתגבשה קבוצה, נוצרו חברויות עמוקות ושפה משותפת עם המון הומור ועזרה הדדית.
הימים נמשכו ולקחו אותנו להר הקדוש בארונאצ'לה, למסע בעגלות שוורים באור ראשון. ארוחות מפולפלות במסעדות הודיות שעשו לנו קצת בלאגן בבטן ומסעדות מערביות שחזרנו אליהן במסירות. הנסיעה ברכבת ללא ספק הייתה חוויה שאף אחת לא תשכח. החמימות של השכנים לקרון, הסיפורים שנפתחו, אינטימיות חדשה שצמחה בנינו לבין עצמינו ובנינו לבין ההודים.

 
אחרי שחצינו את טאמילנדו לצידה השני נחתנו בקארלה המפנקת. מאסאג'ים איורוודיים וחוף ווארקלה הכחול של האוקינוס ההודי, מוקף בעצי קוקוס מצוירים. כפרי דייגים פסטורליים ואוכל נפלא... וכבר אצה לנו הדרך לגולת הכותרת של הטיול; ההפלגה על פני הנהרות והתעלות בספינת המלון העשויה כולה מנצרים קלועים. התנועה העדינה של הספינה מערסלת אותנו בנועם והמראות הנגלים משני צדי החוף כמו לקוחים מעידן אחר. קינחנו בביקור בקוצ'ין העיר העתיקה והיפה ובשווקיה הגדושים בכול טוב. תבלינים, תמרוקים, בדים, שטיחים. ביקרנו בבית הכנסת העתיק ואכלנו במלון קולוניאלי המשקיף על המפרץ והנמל.

מזל שצילמנו. ממש מזל. אחרת מי היה מאמין לכול היופי הזה?

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות