אז מי אני?

לא אמא - אולי בת. לא סבתא – אולי עדיין נכדה. לא אישה – רוצה להיות אולי מאהבת. אולי גם ילדה שעוד יכולה לשים עליה חאקי חאקי ועניבה וללכת לצופים. אולי אישה שמחפשת סיפורים. אישה של מילים. אולי כזאת שרוצה להשפיע. אולי סתם רוצה להיות. אוהבת הרמוניה - אבל שונאת סימטריה. אוהבת צבעים - אבל לא רוצה לבלוט. רוצה שיראו אותה, ולא רוצה למשוך תשומת לב יותר מדי. לא הולכת עד הסוף של עצמה. מפחדת מהעוצמה הזאת שתתגלה פתאום. מפחדת מעצמה.
לא להיות יפה מדי, נראית מדי, ואולי גם כן להיות. זזה מהמרכז לשוליים אבל בשוליים רוצה מרכז. בפנים נשמה פראית עטופה בפרווה של כבשה.
צפרדע. קורא לי גדי. גרינה ז'אבה קראה לי סבתא. העצמות שלי רוקדות. הנפש שלי רוקדת. כל הזמן יש בי תנועה פנימית. עדיין חולמת לרקוד. עדיין אוהבת לשיר אבל מזייפת נוראות.   עיניים מחפשות. כל הזמן מחפשת. מה אני מחפשת כל הזמן. חסרת מנוחה תמידית. מחפשת בתוכי את אמא אדמה. את החיבור לטבע. מחפשת פסגות. מחפשת ללכת לאיבוד ולא מעיזה. פחדנית אמרתי.         את הצורך הזה להיות על הקצה עטפתי והרחקתי ממני. הייתי ילדה כזאת. ילדת קצה שמתחה את הגבולות. שמעדה. ילדת סף. אז קראו לזה פרחחית. ילדה רעה שהלכה על החבל הדק של הכמעט... כמעט טובה. כמעט טוב, מספיק בקושי. בקושי. אבל הילדה ידעה לשמור על עצמה באינסטינקט של נשמרות. הלכה לצופים, הייתה עם חבר אחד חנון ואהוב.     אוהבת לבד. אוהבת חברה. פוחדת לבד. לא רוצה בזבוז זמן של חברה. לא יודעת מה להיות כשאהיה גדולה. עוד מחפשת. מחפשת אבנים. הולכת במסעות עם העיניים באדמה, והאבנים קוראות לה, אוספת אותם, שומרת עליהם. בית מלא אבנים ועוד מחפשת. לא להיות המובן מאליו. מחפשת. ריגושים. קצוות, הרפתקאות. רצתה לרקוד והלכה ליוגה. רצתה במה והלכה להיות במאית. להיות מאחור. מתקשה עם שורות, עם טורים, עם רגילות. מחפשת את הרווח בין המילים. מחפשת סכנה ולא מתקרבת אליה. הכי נשמרת. הכי משפחה. הכי אישה/אמא/סבתא/ילדה טובה.   מי אני. אדמה. אש. מים. אוויר. אולי אני הכול. אוהבת גם חורף. גם אביב. גם סתיו. גם קיץ. אוהבת ספרים. אוהבת לקרוא. חייבת לקרוא. אני הדמויות בספרים שקראתי. שקוראת. אוהבת יופי. אוהבת רוח. פעם בטיפוס לאחת הפסגות בדולומיטים אמרתי שלא תמיד כשיש רוח יש גם אוויר. אוהבת רוח. רוחניות שקטה. ללא סיסמאות והצהרות כזאת שאפשר ללכת איתה, לחיות איתה, להפוך אותה לחלק מהחיים. מקשיבה. יודעת לקרוא בין המילים. אינטואיטיבית. אסוציאטיבית. רצה במחשבות מדבר לדבר בלי סדר. ככה רוצה את הכתיבה שלי. רוצה את התת מודע. מחפשת אותו. מחפשת לתת לו קול. ואז הוא כבר מודע, אז מה החוכמה? עדיין מחפשת אותו. יונגיאנית  בנשמה. אוהבת סמלים, משמעויות.    אוהבת בדים. קרמיקה. זכוכית. ניר. קליעות. רקמה. מילים. אוהבת מסכות. רוצה שיגלו אותי. אבל מאוחר קצת לא? עוד לא יודעת כלום. כל הזמן בכיתה א'. עוד לא יודעת מה להיות כשאגדל. לא יודעת כלום.   אירית דברת, פרוייקט דיוקן עצמי