דבר האוצרת

אוצרת התערוכה נגה ארד-אילון, מספרת שהחזון שלה לתערוכה עלה מתקופה שהתחילה הדרת הנשים בירושלים בעיקר, שדמויות של נשים הורדו משלטי חוצות: “הנוכחות היתה לא שוויונית וכאוצרת שפועלת במרחב ציבורי בירושלים רציתי להשמיע את קולן של הנשים, ולברך את ברכת הנשים.

כשנפגשתי עם ליאור וחדוה, זו היתה אהבה ממבט ראשון. ברגע שהתחלנו לדבר, היה אור בוהק בעיניים ורעד בקול, הרגשתי – כאוצרת – שהגעתי למקום הנכון, שאנחנו חולקות חזון משותף ושביחד נוכל לייצר את ההנכחה הנשית במרחב הציבורי. רצינו ליצור משהו מאד אמיתי ומחבר ולא מתנשא ולא יהיר, אלא מדבר בשפה של כל אחת ומאפשר לכל אחד ואחת להתחבר.

במפגש עם המשתתפות בתערוכה קיבלתי אישור נוסף – האנרגיה והנוכחות הנשית היפה, האחווה הנשית והעוצמה שהורגשו בחדר, אפילו הדיבור היה מיוחד, לא משהו שרואים ביום יום. מהעבודות שלהן התרשמתי שלנשים יש כלים צילומיים מאד טובים, שיש להם דרך להתבונן ולהעביר את ההתבוננות דרך המצלמה. מה שמדהים בכלי הזה שהוא ללא פילטר. כלומר, הכוח הוא בזה שהצלמות באות ממקום מאד ראשוני ואינטואיטיבי וליאור וחדוה יודעות לקחת את המקום הרגשי והמקצועי הזה, והביא את זה לרמה אומנותית יפה ונכונה.”


תאטרון ירושלים, נגה ארד אילון, ליאור  מן, חדוה שפרעם, נשים מצלמות, ברוך שעשני אישה
ליאור מן, נגה ארד אילון וחדוה שפרעם, בפתיחה התערוכה. צילום: טליה אלק

הפעילויות הקרובות של נשים מצלמות