האמת העירומה

אוראל מור יוסף

במהלך ואחרי הטקס שכחתי איך מדברים, לא היה רצף מחשבתי וזנחתי את הנסיון להבין. התקשיתי עם מילים. איבוד השליטה וההתמסרות לרגש היו כל הווייתי. רגש זה חומר חזק. הכי חזק שאני מכירה. ואנחנו רגש בבשר. בשר שאוצר רגש. כל מרקם, כל קיפול, כל זווית.

אליסיה שחף

כל פרט חשוב, בעיקר מה שלא נאמר. מה שגולש החוצה מהגוף כשהיא לא מודעת, כשהיא קצת מאבדת שליטה.

אפרת ארנון-ברזילי

אימא שלי, נמשכה משחר ילדותה, אל הריקוד, אל התנועה, אל היצירה. מחוייבת לנדר שנדרה במחנה הריכוז, במלחמה ההיא, כאשר עמדה יחפה בשלג כעונש על כך שהעזה לסרב לפקודת מפקדות המחנה לרקוד לכבודן בערב חג המולד, היא נשבעה, עמוק בלבה, לעסוק כל חייה בריקוד, וכך עשתה, מרקידה ורוקדת, יוצרת, מתנועעת ולומדת את הגוף ככלי שלם של חומר ורוח, כחיבור מושלם של אמנות ואומנות, של חיים.

אליסיה שחף

הדימויים שמקיפים ומציפים אותי מכל עבר לא נראים כמוני. בקולנוע, באופנה, במגזינים, לנשים יש גוף "מושלם", נטול שומנים מיותרים, הן גבוהות, רזות, עם עור מושלם ושיער מושלם ובטן שטוחה ושדיים עגולים וזקורים. אלה דימויים שמאלצים אותי לערוך בדיקה ושיפוט קפדניים, לפרק ולמיין את הגוף לאזורים טובים ולא טובים. אבל כשאני מפנה את העיניים אל הנשים שבסביבה הקרובה והרחוקה שלי – אני רואה אותן שונות שנות אור מהדימויים האלה. העור לא תמיד חלק, השדיים לא תמיד עגולים וזקורים, הבטן לא תמיד שטוחה.

נויה אלון

אני אוהבת להשיל את הבגדים מעלי. אוהבת להרגיש בעור את תנועת האוויר על גופי. אוהבת את החיבור של הגוף לאגלי המים שבאוויר. מרגישה איך כל הגוף שלי נושם. כשהגוף שלי ערום אני שלמה. מחוברת. אחת עם הרוח. הגוף שלי משיל מעליו את הקליפות בקלות רבה כשאני לבד עם עצמי. כשאני לא לבד יורדות קודם הקליפות של הנפש. ואחר כך הקליפות של הגוף. חשיפה. עירום. התערטלות. ארוטיקה. מיניות. השם שישמור…

חדוה שפרעם

בסופו של דבר התשוקה העמוקה ביותר שלי הייתה לשתף. זה מוזר תמיד חשבתי שהתשוקות שיש בי הן למגע, לאהבה, להכרה, אבל פתאום אני יושבת כאן במטבח וליבי גואה על גדותיו, גואה ברמה שכמעט לא ניתן להכילה ואני רק בודקת את מי אפשר לשתף בעדינות הזו. בכמיהה הנוקבת אל הפרטים הקטנים, הכמיהה להתגלות, להיות מחולקים מועברים מלב אל לב, לנגיעה משותפת, לצלול אל תוכם מתוך פתיחות ורכות. כול עוד נשמת חיים באפי אחפש אחר האדם האחד והרבים, שאתו או איתם יהיה זה אפשרי

פרסטו נאג'י

בעצם, החופש תמיד נמצא אצלנו בידיים ומתחת לאף :-) אנחנו אנשים חזקים ומשוחררים שאנחנו מתחברים לאמת שלנו, לדרך הלב שלנו ולא לקלישאות חברתיות. שאנחנו קשובים ולא חוששים להביע את דעתנו, רצונותינו ופשוט ללכת את הדרך. כי המלך הוא עירום ובמקרה הספציפי הזה, המלכה ;)
סגירת תפריט