עקרונות הלימוד

הלימודים ב’נשים מצלמות’ הינם לא שגרתיים בנוף של לימודי הצילום. ישנם שלושה עקרונות בסיסיים המרכיבים את הערך המוסף של עבודתנו:
הצילום כראי לעולם הנפש, חברות נשית כנה וחדוות יצירה.

הצילום כראי לעולם הנפש
כל אדם שיש בו דחף להגשמה יצירתית מחפש דרך לבטא פנימיותו דרך אמנות. בעולם הצילום יש נטיה להתבלבל וללכת שבי אחר מצויינות טכנית או רכישות ציוד מופרזות, כאשר למעשה כוחה של המצלמה היא אינו בשיקוף המציאות הנגלית לעין אלא ביכולתה לשקף את תחושותינו הסובייקטיביות, את עולמנו הנפשי והרגשי.

גדולי הצלמים והצלמות בעולם הם אלה שיכולת ההבעה הצילומית שלהם מטביעה בנו רושם רגשי עוצמתי. מסיבה זו, איננו מפרידות את לימוד אמנות הצילום מתהליכים רגשיים ומעבודת גוף-נפש. התרגולים החוויתיים בהם אנו נעזרות נועדו לסייע לאישה להתוודע אל עולמה הפנימי. רק מתוך האינטימיות הנוצרת בינה ובין עצמה, היא תוכל למצוא את האמירה שלה, כמו גם את הדרך לביטוי אותנטי אמנותי. 

צילום: מירית הר לב

חברות נשית כנה
סביבת העבודה שאנו יוצרות בנשים מצלמות היא חוויה של פתיחות, הדדיות, וגילוי לב. כולנו נשים, כולנו מתמרנות בין אתגרי החיים תוך ניסיון להשאיר לעצמנו פיסת שפיות ונשימה, כולנו חוות רגעי התעלות ואהבה לצד תחושות כשלון ועצב, ובכולנו יש את הדחף העיקש לגעת במשהו אמיתי, לגעת בחיים.

חברות נשית כנה היא ערך עליון מבחינתנו. היא נותנת לנו מרחב מוגן לבטא את עצמנו ללא עכבות, לחוש לגיטימציה למורכבות המתקיימת בתוכנו ולצאת מהבידוד החברתי שהתרבות בה אנו מתקיימות גזרה עלינו. בידוד חברתי זה אומר לדבר עם חברות שלך על הכל מלבד מה שמדיר שינה מעיניך, בידוד חברתי זה אומר להרגיש לעיתים קרובות מדי שאינך מובנת, בידוד חברתי זה אומר - חייכי... ותראי כאילו הכל בסדר. ואנחנו אומרות - הרשי לעצמך לתת קול לאשר על ליבך, ואז (ורק אז) דברים יתחילו באמת להיות בסדר.


לקרבה האנושית שאנו יוצרות יש כל קשר לאיכות ולעומק של התהליכים היצירתיים שכל אחת מהמשתתפות עוברת. אנחנו מקבלות השראה זו מזו, לומדות להקשיב, לומדות לראות. יחד אנו יוצרות חממה שבה הרבה קל להעיז, להתנסות, לטעות, לצאת להרפתקאות צילומיות, להשתפר, לגדול.

צילום: ענבל ביקל


חדוות יצירה
אין דבר קטלני יותר לתהליך היצירתי מרציניות יתר. כל אישה שעשתה דרך בנתיב אמנותי כלשהו יודעת שכאשר היא נתקלת במחסום יצירתי, לדפוק את הראש במקלדת או לבהות בקנבס במשך כמה שעות נוספות - לא בדיוק יעזרו. עדיף לשים מוסיקה בסלון ולרקוד, עדיף ללכת להיפגש עם חברות ולצחוק עד דמעות, עדיף לצאת לטבע - לשכב תחת עץ רענן או לקפוץ לים. 

היצירתיות היא כמו נבט עדין בתוכנו. הוא צריך אדמה טובה ומזינה, הוא צריך מים חיים וקרני שמש חמימות. והדבר האחרון שהוא צריך זה שיגידו לו מה הוא חייב ומוכרח לעשות, ויספרו לו כמה הוא גרוע במה שהוא עושה, ובכלל, מי אמר שיש לו כשרון לצמוח להיות משהו בעולם הזה?! בקיצור, הבנתן. קחו אוויר ותהנו מהדרך.
 


* הערה מיוחדת המוקדשת לך: האישה היקרה שקראה עד עכשיו ושואלת את עצמה "אבל מה עם הצד הטכני?!" 
כמובן שיש חשיבות רבה להכרות עם המצלמה ולאינספור האפשרויות הטמונות בכל כפתוריה. כמעט בכל הפעילויות שלנו משולבים גם לימודים טכניים, בהתאם למסגרת הזמן ורמת הקבוצה. 
אבל - וזה 'אבל' גדול, הניסיון שלנו מראה שאין שום שיעור בעולם שיגרום לך להטמיע את רזי המצלמה. אם לא תלכי הביתה ותתרגלי עד שיצא לך עשן מהאזניים, זה כנראה לא ייקלט.

בנוסף, רצוי לזכור, שרוב האנשים שמצלמים בשליטה ידנית מלאה על המצלמה עברו תהליך ארוך שנים של התנסות בשטח. כמו שאת לא מצפה מעצמך ללכת ללמוד פסנתר ואחרי שלושה חודשים לנגן כמו מוצארט הצעיר, כדאי מאוד שלא תצפי מעצמך לשלוט במוד הידני לאחר כמה חודשי לימוד. עדיף שתתני לסקרנות הטבעית שלך להוביל אותך, להתקדם צעד צעד ו... חדוות יצירה, כבר אמרנו?