תערוכת ‘ברוך שעשני אישה’ הוצגה בתיאטרון ירושלים בקיץ 2012 והכילה מאה פורטרטים נשיים שצולמו על ידי קהילת ‘נשים מצלמות’. הצילומים היוו תשובה אמנותית לסוגיית הדרת הנשים שהגיעה לשיאה באותה תקופה והטרידה מנוחת רבים בציבור הישראלי. המסר שעבר מהצילומים הוא: אנחנו כאן. אנחנו אמיתיות. אנחנו קיימות.
שישים הצלמות של הפרויקט הענק והמיוחד הזה הן נשים מתוך החברה הישראלית שמביטות על המצולמות שלהן בגובה העיניים. מהצילומים עוברת איכות של בלתי אמצעיות מרעננת והם מוציאים את הצופה למסע במחוזות הנשיות האותנטית. הנשיות הזו חוצה גבולות של גיל, רקע לאומי והשתייכות חברתית או דתית, ומכילה מנעד רחב של סיטואציות פנימיות וחיצוניות, מצבי רוח, רגעים קשים ורגעי התעלות, מופנמות מול מוחצנות והומור. בין הצילומים משולבים טקסטים הגותיים שכתבו הצלמות כהד למסען הנפשי והאמנותי.
התערוכה הנה פרי שיתוף הפעולה של האוצרת נגה ארד-אילון עם ‘נשים מצלמות’ – בית ספר לצילום וקהילה יוצרת שיזמו הצלמות ליאור מן וחדוה שפרעם. חברות הקהילה משלבות לימודי צילום עם מבט רגיש על עצמן ועל סביבתן. בתערוכה זו הן בוחרות במצלמה ככלי מנכיח ונותן תוקף למסע הנשי, אשר אינו נפרד ממסען שלהן.
