הבלוג של נשים מצלמות
ברוכות הבאות לבלוג שלנו שנכתב על ידינו, על ידי בוגרות שלנו ועל ידי קולגות וחברות לדרך. יש בו תכנים רבים, מעוררי מחשבה ורגש. משמאל תוכלו לראות רשימה של עולמות תוכן, כל אחד מהם נוגע בהיבט מסוים ויאפשר לכן חווית קריאה מרתקת ומעמיקה.
ברוכות הבאות לבלוג שלנו שנכתב על ידינו, על ידי בוגרות שלנו ועל ידי קולגות וחברות לדרך. יש בו תכנים רבים, מעוררי מחשבה ורגש. בתחתית העמוד תוכלו לראות רשימה של עולמות תוכן, כל אחד מהם נוגע בהיבט מסוים ויאפשר לכן חווית קריאה מרתקת ומעמיקה.
אליסיה שחף
כל פרט חשוב, בעיקר מה שלא נאמר. מה שגולש החוצה מהגוף כשהיא לא מודעת, כשהיא קצת מאבדת שליטה.
אירוס חיון
duende הוא אותו הדבר (מין לוגוס) שנובע מתוך הפנימי, הקרביים, מה שאי אפשר למדוד ,עולה מהרגליים ומתפרץ אל המהות, להבעת הגוף, להילה שעוטפת את בעלת הדואנדה…
חדוה שפרעם
התחלתי לצלם מיד אחרי שחיבקתי את אחיי שכבר היו שם. הספקתי להיות עם אבא ולצלם אף אותו. בוכה ומצלמת, מפסיקה ומחפשת זוויות חדשות. מין דיכוטומיה שנראית לכאורה בלתי אפשרית. מצד אחד לחוות את הכול בטוטאליות, לתת לכאב ולאובדן לסחוף אותי, להתפרק בבכי מטלטל ומצד שני להמשיך ולצלם. בני משפחה וחברים קרובים, הרימו גבה. אחותי אף העירה: חדוה מה את עושה? פתאום זה התנסח בתוכי: אני חיה את חיי דרך המצלמה דרך המראות, דרך התמקדות בפריים המקפיא את הזמן. בדיוק כפי שאני רוצה ללוות את החיים, אני רוצה ללוות את המוות.
אפרת ארנון-ברזילי
אימא שלי, נמשכה משחר ילדותה, אל הריקוד, אל התנועה, אל היצירה. מחוייבת לנדר שנדרה במחנה הריכוז, במלחמה ההיא, כאשר עמדה יחפה בשלג כעונש על כך שהעזה לסרב לפקודת מפקדות המחנה לרקוד לכבודן בערב חג המולד, היא נשבעה, עמוק בלבה, לעסוק כל חייה בריקוד, וכך עשתה, מרקידה ורוקדת, יוצרת, מתנועעת ולומדת את הגוף ככלי שלם של חומר ורוח, כחיבור מושלם של אמנות ואומנות, של חיים.
אליסיה שחף
הדימויים שמקיפים ומציפים אותי מכל עבר לא נראים כמוני. בקולנוע, באופנה, במגזינים, לנשים יש גוף "מושלם", נטול שומנים מיותרים, הן גבוהות, רזות, עם עור מושלם ושיער מושלם ובטן שטוחה ושדיים עגולים וזקורים. אלה דימויים שמאלצים אותי לערוך בדיקה ושיפוט קפדניים, לפרק ולמיין את הגוף לאזורים טובים ולא טובים.
אבל כשאני מפנה את העיניים אל הנשים שבסביבה הקרובה והרחוקה שלי – אני רואה אותן שונות שנות אור מהדימויים האלה.
העור לא תמיד חלק, השדיים לא תמיד עגולים וזקורים, הבטן לא תמיד שטוחה.
נויה אלון
אני אוהבת להשיל את הבגדים מעלי. אוהבת להרגיש בעור את תנועת האוויר על גופי. אוהבת את החיבור של הגוף לאגלי המים שבאוויר. מרגישה איך כל הגוף שלי נושם. כשהגוף שלי ערום אני שלמה. מחוברת. אחת עם הרוח. הגוף שלי משיל מעליו את הקליפות בקלות רבה כשאני לבד עם עצמי. כשאני לא לבד יורדות קודם הקליפות של הנפש. ואחר כך הקליפות של הגוף. חשיפה. עירום. התערטלות. ארוטיקה. מיניות. השם שישמור…
הניוזלטר של נשים מצלמות
עדכון חודשי על מועדי קורסים, מאמרים ופעילות קהילתית