ליזה פוטרמן
חיוך לח עולה על פניו בכל פעם שמבטו פוגש אותה, בכל פעם שידיו אוחזות באצבעותיה הרכות למחצה, בכל פעם שמצחו נוגע במצחה.
פניה נותרות ללא שינוי, אך מצחו אוהב את מצחה.
האהבה הזו של המצח שלו ניכרת במפגש ביניהם.
עולמות הגוף
ענבל כהן חמו
בשנה שאחרי זה, כבר ברור שאני נוסעת לפסטיבל. ושוב סדנאות והתנסויות. וגם מופע – אבל יש המתנה לפני המופע, והחברה שבאה איתי נסעה, ואני משועממת. ובאולם בפנים – כמה להקות עורכות חזרות למופע. ואני שואלת אם אפשר לחצות את הסף, את הדלת הסגורה, לאולם המופעים. ומתברר שאין בעיה, הדלת נפתחת ואני נכנסת. אל האולם החשוך, אל הקסם שבמחול, מקרוב, דרך העדשה. ומשם הדברים התגלגלו, למדור צילום ולצילומי מחול במגזין אינטרנטי שאת
אפרת ארנון-ברזילי
אימא שלי, נמשכה משחר ילדותה, אל הריקוד, אל התנועה, אל היצירה. מחוייבת לנדר שנדרה במחנה הריכוז, במלחמה ההיא, כאשר עמדה יחפה בשלג כעונש על כך שהעזה לסרב לפקודת מפקדות המחנה לרקוד לכבודן בערב חג המולד, היא נשבעה, עמוק בלבה, לעסוק כל חייה בריקוד, וכך עשתה, מרקידה ורוקדת, יוצרת, מתנועעת ולומדת את הגוף ככלי שלם של חומר ורוח, כחיבור מושלם של אמנות ואומנות, של חיים.
הניוזלטר של נשים מצלמות
עדכון חודשי על מועדי קורסים ותכנית הלימודים