בהבל פיה
היו יערות כהים ודם
אמרתי לה
אני גורה שלך
הנה
תריחי
והיא סבבה אותי
פרוותה הכבדה
מתחככת בגופי
והיא נושמת אליה
את זיעת ליבי
את שרירי השכמות ומוטת הכנפיים
את הבוץ מתחת לציפורניי
ומשקל אהבותיי
מבעד עורי
בקעו ריחות גשם ותפוזים
והם נזלו על ירכיי
והרטיבו את פניי
והייתי זכה
צל גדול
חלף על פניי כנוצה
צייר: יונתן דוד, בגינה הקהילתית כרכור
