הכל החל בחברות בין שתי נשים מצלמות: ליאור מן וחדוה שפרעם.
כצלמות וכבעלות מסע עשיר של חקירה פנימית, זכינו לחברות שיש בה דיאלוג המחבר בין העולם האמנותי לעולם הנפש. היינו יושבות שעות ארוכות וחולקות תובנות אישיות נלהבות לגבי האקט הצילומי והאופן הוא משקף את עולמנו הרגשי והאנושי. 

ראינו שההתבוננות החוצה וההתבוננות פנימה הן תנועה אחת, שלמה. מונחים צילומיים כמו 'חשיפה', 'אור וחושך' או 'רגישות', קיבלו משמעות כפולה שכן, כשם שהם נכונים לצילום הם נכונים גם בחיינו האישיים. נתנו לעצמנו להיסחף אחר המצלמה והעולמות שהיא גילתה בפנינו, והיא הפכה למשאב, מקור כוח ושער למודעות. 

יצאנו לדרך עם 'נשים מצלמות' ביולי 2008, ויצקנו את כל התובנות שאספנו אל המחזור הראשון של קורס 'אמנות הצילום מהלב'. ידענו שמשהו גדול מתחיל, מה שלא ידענו, הוא עד כמה המסע יהיה סוחף, תובעני ומתגמל. ההענות לעשייה שלנו יצרה כדור שלג מתגלגל של עוד ועוד סדנאות, פרויקטים משותפים, טיולים לחו"ל ותערוכות. 

כל צעד שעשינו פתח עוד דלתות, הפגיש אותנו עם עוד נשים מופלאות והעיר בנו עוד דחפים יצירתיים ורעיונות. פעמים רבות כל כך היה נדמה שאנו רצות אחרי הישות הזו, 'נשים מצלמות' עם הלשון בחוץ והיא זו שמובילה אותנו, שלא לומר מושכת אותנו באוזן, מכריחה אותנו להתבגר, מנכיחה אותנו לא רק כמנחות אלא גם כמפיקות, יזמיות ומנהלות. לאורך השנים הנחנו עשרות קורסים, ביחד ולחוד, פיתחנו תוכן ויצרנו שותפויות, וחשוב מכל, זכינו להכיר מאות נשים שכל אחת מהן פתחה חדר נוסף בלבנו ולימדה אותנו לא פחות ממה שאנחנו לימדנו אותה. 

ב-2018 לאחר עשור של עשייה עשירה בנשים מצלמות החליטה חדוה להענות לקריאת ליבה ולהתמסר אל עשייה אמנותית אחרת, וכיום יוצרת ומתפתחת בתחום הקדרות היפנית המסורתית. ליאור ממשיכה ללמד ולהנחות את הקורסים, לפתח תכנים, ולחלום יוזמות חדשות, פרוייקטים חברתיים ושיתופי פעולה.