הלימודים ב’נשים מצלמות’ הינם לא שגרתיים בנוף של לימודי הצילום. ישנם כמה ערכי יסוד הנשזרים זה בזה וביחד מייצרים את האווירה המיוחדת המאפיינת אותנו. אם הנך שוקלת ללמוד בנשים מצלמות, אנא קראי בעיון כדי שתוכלי להבין באופן ראשוני מה מצפה לך.
הצילום כראי לעולם הנפש
אי אפשר ליצור אמנות מבלי לגעת בנפש. האמנות מבטאת את מה שמתרחש בתוכנו, ולכן בכל הקורסים והתהליכים שיצרנו, תמיד תהיה הזמנה לתהליך פנימי ומידה מסוימת של חשיפה אישית. התהליכים הרגשיים בתהליך הלימודי נועדו לעזור ליצירה הצילומית לנסוק מעבר לתמונות 'יפות'. התמונות שתפיקו ממעמקי הנפש יהיו תמיד עמוקות יותר, בעלות הד רגשי, אמירה אישית ועוצמה אמנותית.
לדוגמה, כאשר תביא את יצירותיך לשיעור ותקבלי משוב, מרכז העניין יהיה – כיצד את משתקפת בעבודות שהבאת וכיצד טביעת העין הייחודית שלך מגיעה בהן לידי ביטוי?
יותר מאשר באיזה צמצם/תריס/ISO השתמשת, מעניין אותנו לגלות מה עולם התוכן שמעניין אותך, לאיזה נושאים את נמשכת ומה מאפיין את התנועה היצירתית האישית שלך.
סביבת עבודה חברית וכנה
סביבת העבודה שאנו יוצרות בנשים מצלמות היא חוויה של פתיחות וגילוי לב. כשאנחנו נכנסות לסטודיו, אנחנו משאירות בחוץ את היומרות, את המסיכות, את המאמץ להראות כמו סיפור הצלחה. אנחנו מייצרות מרחב שבו לגיטימי ובטוח להתבטא ולהחשף במלוא אנושיותנו. בואי כמו שאת, וככל שתביאי את עצמך במלואך, כך האיכות הזו גם תחלחל ליצירה שלך, אשר תלבש את הגוונים הייחודים שלך ותהפוך לכלי לביטוי אישי אמנותי.
סביבת עבודה שיש בה תחושות של קרבה ואמון, חום וחברות היא סביבה שתומכת בתהליכים היצירתיים של כל אחת מהמשתתפות. אנחנו מקבלות השראה זו מזו, לומדות להקשיב, מתנסות ומעיזות. יחד אנו יוצרות חממה שבה הרבה קל להעיז, להתנסות, לטעות, לצאת להרפתקאות צילומיות, להשתפר, לגדול.
חדוות היצירה חשובה יותר משליטה טכנית
אין דבר קטלני יותר לאישה מצלמת בתחילת דרכה ממפל נתונים טכניים שמרגישים כמו סינית. תוסיפו לזה את המחשבה ששליטה טכנית במצלמה משמעותה "לדעת לצלם", ותקבלו מתכון מושלם לחווית חוסר ערך עצמי, תחושת בלבול וניתוק, ואובדן הרצון ליצור.
על מנת שהצילום ימשיך להיות מקור של הנאה וגדילה בחיינו, אנחנו צריכות להיות כל הזמן עם יד על הדופק של חדוות היצירה שלנו. זה המשאב שלנו שמחבר אותנו על מעיינות של השראה, שמוציא אותנו מהבית לשדה, שגורם לנו להתאהב במצלמה ולגלות איתה ארצות. ואם מתגנבת אליכן תחושת קטנות ואפסיות רק כי אתן לא יודעת מה המשמעות של כפתור מסוים במצלמה… נפלתן בפח. קומו. השליטה הטכנית אמורה לשרת את היצירתיות שלכן ולא לשעבד אתכן ולהאפיל עליכן.
צלמו בלי לדעת, צלמו כמו שאתן רוקדות או שוחות או מחבקות. וסמכו על כך שבקצב הנכון לכן, גם הידיעה הטכנית תגיע.
כמובן שיש חשיבות רבה להכרות עם המצלמה ולאינספור האפשרויות הטמונות בכל כפתוריה. כמעט בכל הפעילויות שלנו משולבים גם לימודים טכניים, בהתאם למסגרת הזמן ורמת הקבוצה. אבל – וזה 'אבל' גדול, הניסיון שלנו מראה שאין שום שיעור בעולם שיגרום לך להטמיע את רזי המצלמה. אם לא תלכי הביתה ותתרגלי עד שיצא לך עשן מהאזניים, זה כנראה לא ייקלט.
בנוסף, רצוי לזכור, שרוב האנשים שמצלמים בשליטה ידנית מלאה על המצלמה עברו תהליך ארוך שנים של התנסות בשטח. כמו שאת לא מצפה מעצמך ללכת ללמוד פסנתר ואחרי שלושה חודשים לנגן כמו מוצארט הצעיר, כדאי מאוד שלא תצפי מעצמך לשלוט במוד הידני לאחר כמה חודשי לימוד. עדיף שתתקדמי צעד צעד ותתני לסקרנות הטבעית שלך להכתיב את הקצב ולהוביל אותך.
קשה מאוד לגעת בכנות וברגישות במושג כה מעורפל מבלי לעשות לו עוול. אני מרגישה שלהבין וואבי סאבי דורש מאתנו להתכופף עמוקות אל האדמה בענווה אינסופית ולהקשיב לכל חומרי הבריאה כאילו היו הם המורים הגדולים ביותר שלנו. עבורי ווואבי סאבי הנו האור הרך, הפנימי ביותר, הלוקח אותי למסע אינטימי להפליא אל תוך הרגישות וההרמוניה שמהם נטווים חיי מרגע לרגע.
“מעבר לגבולות העצמי” היה תהליך מונחה של שלושה חודשים. עשרים נשים יהודיות וערביות נפגשו על קרקע משותפת אחת – אהבה ליופי. פסענו יחד, בשביל לא סלול וללא מפה, בעקבות הלב ודרך עין העדשה.
התהליך היצירתי כלל מגע עם עולם המדיטציה, עבודה שוטפת של חיפוש מקורות השראה ודחיפה לעבר גיבוש חופש ותעוזה אמנותית. ממפגש למפגש ביקשנו ללכת מעבר לגבולות העצמיות המוכרת והידועה, מעבר לזהות הלאומית, מעבר לפחדים, מעבר לנפרדות.
נשתמש במצלמה ובאור כדרך להתמקדות ולחקירה של תת המודע, דרך עבודה על ילדות, זיכרון, חלימה, מקום, על מנת להיחשף ולהבין טוב יותר את המסע הייחודי והקולקטיבי שלנו. במקביל נמשיך ונלמד איך להשתמש במצלמה, ככלי המבטא בצורה אמנותית את איתם רבדים אתם נבוא במגע. הקורס הנו מסע מרתק ועמוק אל פנימיותינו, מסע של גילוי אל מקורות היצירה, מעין החיים, העומד לרשותינו.
אם את תוהה מה היא הארשת המוזרה הזו שאת מעלה על פנייך בכול פעם שאת בוחנת את גזרתך מול הראי, את השרבוב העדין של השפתיים, הרמת הגבות והבלטת העיניים, הטלת השיער סביב מצחך, רגע הדאגה וההרגעות? כל זה הוא חלק מטקסים עתיקי יומין שהועברו אלינו במשך אלפי שנים מאימהות אימהותנו, סבתותינו ואחיותינו. טקס עתיק כשנות קיומה של האנושות, בה הגבר בעל הכוח הנו הפוטנציאל היחיד להגנה מפני סביבה מאיימת.
שלושה חודשים השראה ויצירה בהם נתוודע לעולמן הלך רוחן של הצלמות האדירות: סאלי מאן, אנני לייבוביץ' ופרנצ'סקה וודמן. נתחקה אחר סיפורי חייהן ושיטות העבודה שלהן, ניצור בהשראתן ונפיח חיים במנועי היצירה האישית שלנו. פורמט חדש המיועד לנשים שכבר מצלמות, מחפשות השראה ורוצות להצטרף לפעימה היוצרת של הלימודים בנשים מצלמות.
כשמישהי נאבקת בגוף שלה ואפילו לא מכירה את המושג מיתוס היופי, היא בטוחה שההתמודדות שלה מאוד אישית, הגיהנום הקטן והפרטי שלה. זה מקום בודד מאוד, מתעתע ומחליש. וכדי לנצח במערכה, אישה חייבת להבין עם מה בעצם היא נלחמת ואיזה כוחות פועלים עליה.
עדכון חודשי על מועדי קורסים, מאמרים ופעילות קהילתית
תקנון האתר | כל הזכויות שמורות לנשים מצלמות 2020 | נבנה ע"י: הספירלה – שיווק דיגיטלי לעסקים טובים | עיצוב: סטודיו ויטרינה
