על ליאור וחדוה

הכל החל בחברות בין שתי נשים מצלמות: ליאור מן וחדוה שפרעם.
כצלמות וכבעלות מסע עשיר של חקירה פנימית, זכינו לחברות שיש בה דיאלוג המחבר בין העולם האמנותי לעולם הנפש. היינו יושבות שעות ארוכות וחולקות תובנות אישיות נלהבות לגבי האקט הצילומי והאופן הוא משקף את עולמנו הרגשי והאנושי. 

ראינו שההתבוננות החוצה וההתבוננות פנימה הן תנועה אחת, שלמה. מונחים צילומיים כמו 'חשיפה', 'אור וחושך' או 'רגישות', קיבלו משמעות כפולה שכן, כשם שהם נכונים לצילום הם נכונים גם בחיינו האישיים. נתנו לעצמנו להיסחף אחר המצלמה והעולמות שהיא גילתה בפנינו, והיא הפכה למשאב, מקור כוח ושער למודעות. 

יצאנו לדרך עם 'נשים מצלמות' ביולי 2008, ויצקנו את כל התובנות שאספנו אל המחזור הראשון של קורס 'אמנות הצילום מהלב'. ידענו שמשהו גדול מתחיל, מה שלא ידענו, הוא עד כמה המסע יהיה סוחף, תובעני ומתגמל. ההענות לעשייה שלנו יצרה כדור שלג מתגלגל של עוד ועוד סדנאות, פרויקטים משותפים, טיולים לחו"ל ותערוכות. 

כל צעד שעשינו פתח עוד דלתות, הפגיש אותנו עם עוד נשים מופלאות והעיר בנו עוד דחפים יצירתיים ורעיונות. פעמים רבות כל כך היה נדמה שאנו רצות אחרי הישות הזו, 'נשים מצלמות' עם הלשון בחוץ והיא זו שמובילה אותנו, שלא לומר מושכת אותנו באוזן, מכריחה אותנו להתבגר, מנכיחה אותנו לא רק כמנחות אלא גם כמפיקות, יזמיות ומנהלות. לאורך השנים הנחנו עשרות קורסים, ביחד ולחוד, פיתחנו תוכן ויצרנו שותפויות, וחשוב מכל, זכינו להכיר מאות נשים שכל אחת מהן פתחה חדר נוסף בלבנו ולימדה אותנו לא פחות ממה שאנחנו לימדנו אותה. 

ב-2018 לאחר עשור של עשייה עשירה בנשים מצלמות החליטה חדוה להענות לקריאת ליבה ולהתמסר אל עשייה אמנותית אחרת, וכיום יוצרת ומתפתחת בתחום הקדרות היפנית המסורתית. ליאור ממשיכה ללמד ולהנחות את הקורסים, לפתח תכנים, ולחלום יוזמות חדשות, פרוייקטים חברתיים ושיתופי פעולה.

ליאור מן חדוה שפרעם
חדוה שפרעם (מימין) וליאור מן (משמאל). צילום: סימה זיו

וואבי סאבי, יופיים של דברים.

קשה מאוד לגעת בכנות וברגישות במושג כה מעורפל מבלי לעשות לו עוול. אני מרגישה שלהבין וואבי סאבי דורש מאתנו להתכופף עמוקות אל האדמה בענווה אינסופית ולהקשיב לכל חומרי הבריאה כאילו היו הם המורים הגדולים ביותר שלנו. עבורי ווואבי סאבי הנו האור הרך, הפנימי ביותר, הלוקח אותי למסע אינטימי להפליא אל תוך הרגישות וההרמוניה שמהם נטווים חיי מרגע לרגע.

מעבר לגבולות ה'אני'

“מעבר לגבולות העצמי” היה תהליך מונחה של שלושה חודשים. עשרים נשים יהודיות וערביות נפגשו על קרקע משותפת אחת – אהבה ליופי. פסענו יחד, בשביל לא סלול וללא מפה, בעקבות הלב ודרך עין העדשה.

התהליך היצירתי כלל מגע עם עולם המדיטציה, עבודה שוטפת של חיפוש מקורות השראה ודחיפה לעבר גיבוש חופש ותעוזה אמנותית. ממפגש למפגש ביקשנו ללכת מעבר לגבולות העצמיות המוכרת והידועה, מעבר לזהות הלאומית, מעבר לפחדים, מעבר לנפרדות.

אש, אישה ומצלמה

נשתמש במצלמה ובאור כדרך להתמקדות ולחקירה של תת המודע, דרך עבודה על ילדות, זיכרון, חלימה, מקום, על מנת להיחשף ולהבין טוב יותר את המסע הייחודי והקולקטיבי שלנו. במקביל נמשיך ונלמד איך להשתמש במצלמה, ככלי המבטא בצורה אמנותית את איתם רבדים אתם נבוא במגע. הקורס הנו מסע מרתק ועמוק אל פנימיותינו, מסע של גילוי אל מקורות היצירה, מעין החיים, העומד לרשותינו.

על מנת שאישה תוכל לדעת את עצמה

אם את תוהה מה היא הארשת המוזרה הזו שאת מעלה על פנייך בכול פעם שאת בוחנת את גזרתך מול הראי, את השרבוב העדין של השפתיים, הרמת הגבות והבלטת העיניים, הטלת השיער סביב מצחך, רגע הדאגה וההרגעות? כל זה הוא חלק מטקסים עתיקי יומין שהועברו אלינו במשך אלפי שנים מאימהות אימהותנו, סבתותינו ואחיותינו. טקס עתיק כשנות קיומה של האנושות, בה הגבר בעל הכוח הנו הפוטנציאל היחיד להגנה מפני סביבה מאיימת.

בעקבות צלמות: קבוצת עבודה

שלושה חודשים השראה ויצירה בהם נתוודע לעולמן הלך רוחן של הצלמות האדירות: סאלי מאן, אנני לייבוביץ' ופרנצ'סקה וודמן. נתחקה אחר סיפורי חייהן ושיטות העבודה שלהן, ניצור בהשראתן ונפיח חיים במנועי היצירה האישית שלנו. פורמט חדש המיועד לנשים שכבר מצלמות, מחפשות השראה ורוצות להצטרף לפעימה היוצרת של הלימודים בנשים מצלמות.

איך לנצח את מיתוס היופי

כשמישהי נאבקת בגוף שלה ואפילו לא מכירה את המושג מיתוס היופי, היא בטוחה שההתמודדות שלה מאוד אישית, הגיהנום הקטן והפרטי שלה. זה מקום בודד מאוד, מתעתע ומחליש. וכדי לנצח במערכה, אישה חייבת להבין עם מה בעצם היא נלחמת ואיזה כוחות פועלים עליה.

הניוזלטר של נשים מצלמות

עדכון חודשי על מועדי קורסים, מאמרים ופעילות קהילתית