תכנית לימודים ייחודית ועשירה, לפיתוח יכולות ביטוי אמנותי דרך צילום.
התהליך נבנה במלאכת מחשבת על מנת לייצר חוויה מכוננת ומעצבת, ולעורר יצירתיות הנושאת חותם אישי, עומק ותעוזה.
lior_mann
הלימודים ב’נשים מצלמות’ הינם לא שגרתיים בנוף של לימודי הצילום. ישנם כמה ערכי יסוד הנשזרים זה בזה וביחד מייצרים את האווירה המיוחדת המאפיינת אותנו. אם הנך שוקלת ללמוד בנשים מצלמות, אנא קראי בעיון כדי שתוכלי להבין באופן ראשוני מה מצפה לך.
חומר-נפש הנה סדרה קצרה ואינטסיבית של שלוש הרצאות ומפגשי כיתת אמן, החושפים את תהליכי היצירה של האמנית ליאור מן.
ההרצאות נושאות אופי אישי מאוד, ובהן סיפורי חיים מתוך הביוגרפיה האישית של ליאור, אותם היא מעבירה באופן סוחף, מלא כנות וחשוף.
אישה בין קירות. מטפסת עליהם, רוקדת ביניהם, נמוגה לתוכם.
זהו סיפור ויזואלי של נשים בתקופת הבידוד, העוצר, הסגר.
על הנפש שמבקשת לנסוק, זועקת אל החוץ, ממתינה נצחים, נשברת ומתגלה.
חג פסח 2020 יהיה החג שיזכר בתולדות החברה הישראלית כחג שטלטל את אדמת המסורת, המנהגים והמשפחתיות. ליל סדר עם לפטופים לצד הגדות. הורים צעירים מחביאים אפיקומן במקום סבא וסבתא. סדר לשניים. סדר לבד. סגר. רחובות שוממים, אביב מתפרץ על כל צבעיו, גשם פתאומי, מצות, כפפות. וכבר לא לגמרי בטוח אם אליהו הנביא מוזמן לבקר. הרבה השתנה.
בוקר עד לילה של שגרה חדשה. חלקנו בודדות בבית שקט מחפשות קרבה דרך מסכים, חלקנו צמאות לשקט מחפשות פעילויות לילדים שמטפסים על קירות הבית. גם הם, מתמודדים. מבודדים. משחקי כדור בין קירות, טיפוס על שולחנות, תקשורת דרך מסכים. רגעים של אינטימיות וקירבה. רגעים של חשבון נפש. כפפות חד פעמיות, מסיכות, קניות בכמויות. סימנים של תקופה.
ענבל כהן חמו
בשנה שאחרי זה, כבר ברור שאני נוסעת לפסטיבל. ושוב סדנאות והתנסויות. וגם מופע – אבל יש המתנה לפני המופע, והחברה שבאה איתי נסעה, ואני משועממת. ובאולם בפנים – כמה להקות עורכות חזרות למופע. ואני שואלת אם אפשר לחצות את הסף, את הדלת הסגורה, לאולם המופעים. ומתברר שאין בעיה, הדלת נפתחת ואני נכנסת. אל האולם החשוך, אל הקסם שבמחול, מקרוב, דרך העדשה. ומשם הדברים התגלגלו, למדור צילום ולצילומי מחול במגזין אינטרנטי שאת
אליסיה שחף
הדימויים שמקיפים ומציפים אותי מכל עבר לא נראים כמוני. בקולנוע, באופנה, במגזינים, לנשים יש גוף "מושלם", נטול שומנים מיותרים, הן גבוהות, רזות, עם עור מושלם ושיער מושלם ובטן שטוחה ושדיים עגולים וזקורים. אלה דימויים שמאלצים אותי לערוך בדיקה ושיפוט קפדניים, לפרק ולמיין את הגוף לאזורים טובים ולא טובים.
אבל כשאני מפנה את העיניים אל הנשים שבסביבה הקרובה והרחוקה שלי – אני רואה אותן שונות שנות אור מהדימויים האלה.
העור לא תמיד חלק, השדיים לא תמיד עגולים וזקורים, הבטן לא תמיד שטוחה.
נויה אלון
אני אוהבת להשיל את הבגדים מעלי. אוהבת להרגיש בעור את תנועת האוויר על גופי. אוהבת את החיבור של הגוף לאגלי המים שבאוויר. מרגישה איך כל הגוף שלי נושם. כשהגוף שלי ערום אני שלמה. מחוברת. אחת עם הרוח. הגוף שלי משיל מעליו את הקליפות בקלות רבה כשאני לבד עם עצמי. כשאני לא לבד יורדות קודם הקליפות של הנפש. ואחר כך הקליפות של הגוף. חשיפה. עירום. התערטלות. ארוטיקה. מיניות. השם שישמור…
הניוזלטר של נשים מצלמות
עדכון חודשי על מועדי קורסים ותכנית הלימודים